אליפות עם כוכבית - ככה אוהבים לקרוא לצלחת שהניפה שלשום מכבי ת"א, בעיקר מי שלא נמנה עם חוג אוהדי הקבוצה. בגלל אותו משחק שלא שוחק במחזור השני בין הפועל באר-שבע לבני-סכנין וגרם נזק של נקודה עד ארבע לרן קוז'וך וקבוצתו; בגלל הניצחון הטכני של מכבי ת"א על מכבי חיפה באותו משחק אבוקות בסמי עופר; בגלל ההתבטלות של בית"ר ירושלים בשבת בבלומפילד. לא חסרות סיבות.
אלא שלא צריך להיות אוהד מכבי ת"א כדי לקבוע שאין כאן שום כוכבית. אולי מבחינה מתמטית אפשר להגיד שאם באר-שבע הייתה מנצחת במחזור השני את סכנין היו לה עוד ארבע נקודות, שהיו מסדרות לה אליפות. אבל עונת כדורגל זה לא תרגיל במתמטיקה אלא ריצת מרתון. כמה פעמים ראינו אתלטים שרצים בדבוקה אחת לאורך עשרות קילומטרים ואז מישהו פורץ קדימה במאות המטרים האחרונים לעבר קו הסיום. מה זה משנה שהוא מעד אי שם בקילומטר השני, היה לו מספיק זמן לתקן. גם לבאר-שבע היו הרבה מאוד מחזורים כדי לאגור בחזרה את הנקודות האבודות. זה כבר היה בידיים שלה, היא הובילה את הטבלה בפער מבטיח, אבל מעדה ברגע האמת. לא במחזור השני, אלא שני מחזורים לסיום - כך שהיא יכולה לבוא בטענות רק לעצמה.
גם הטענה שהאליפות הוכרעה בבית הדין ולא על כר הדשא מופרכת. לבאר-שבע הופחתה נקודה כי עשרות אוהדים שלה פרצו ל... נכון, כר הדשא. אין מה לעשות, האחריות השילוחית תופסת עדיין בכל העולם. עשרות קבוצות נענשות בגלל מעשים של אוהדים שלהן. הכדורגל האנגלי כולו הורחק מאירופה לחמש שנים בגלל אסון הייזל, שנגרם בגלל כמה מאות אוהדי ליברפול. כמו שטוטו-טרנר היה במשך תקופה ארוכה המבצר של הפועל באר-שבע, כך הוא יכול להיות גם נקודת התורפה שלה.
