"אני עושה משהו שאני אוהבת, כל הזמן"
תמרה גורל (31), מגדלת ירקות אורגניים בשטח של שני דונם, חוות "עשב לימון" בבית לחם הגלילית / נשואה ואמא לבן שלושה חודשים
ככה הכל התחיל: "מאהבה לאדמה, חיבור לטבע, אורח חיים שקט ובריא יותר. לא נולדנו חקלאים בכלל. גדלתי בירושלים והגעתי לתחום מהעולמות הבישול. רציתי לדעת לייצר מזון איכותי. אני עושה משהו שאני אוהבת, ואני עושה את זה כל הזמן".
להיות חקלאית צעירה: "הקושי שזה מאוד מחייב. עובדים לא משנה מתי ואיזה מזג אוויר. אי־אפשר להחליט שיוצאים לחופשה מתי שרוצים או להגיד יום אחד שלא בא לי לעבוד. אין לנו גם עובדים, זה רק אנחנו. היתרון הגדול הוא להיות בחוץ כל היום באוויר הפתוח".
הכי מפתיע אנשים כשהם מגלים בת כמה אני: "שאנחנו מצליחים להתפרנס מזה איכשהו, למרות כל הקשיים. חקלאות זה לא דבר שאפשר להרוויח ממנו יותר מדי, ורוב האנשים נוטשים. באנו לזה משום מקום וזה מפתיע אנשים".
יום בחיי: "קמים מאוד מוקדם בקיץ. שעתיים ראשונות זה קטיף, ירקות שצריך לקטוף כל יום. אחר כך תחזוקה, גיזום, הדליה, עישוב, ושאר הזמן זה כל מה שקשור למכירות. הימים מגוונים. הכי כיף בימי שישי, אחרי שקמים ב־4:00 ומסדרים את המדפים עם הירקות, אנחנו יושבים יחד ואוכלים ארוחת בוקר. זה הגיבוש שלנו".
מה האתגר הגדול ביותר שנתקלת בו עד כה כחקלאית? "ידיים עובדות, ואנשים שאוהבים חקלאות. האתגר הגדול הוא להצליח לספק מגוון רחב של גידולים. אנשים באים במיוחד אלינו. נוסעים קרוב לשעה מהבית ואנחנו צריכים לעמוד בדרישות".
המשק מצליח להיות רווחי? "יש אתגרים כלכליים אבל המשק רווחי. אנחנו לא מתחרים בשווקים ואנחנו לא צמודי מדד. אנחנו די נשארים באותם מחירים כל הזמן. לא פשוט למצוא כוח עבודה מיומן. אני עכשיו בחופשת לידה ומאוד קשה למצוא אנשים שיודעים את העבודה".
איזו עצה היית נותנת לצעירים ששוקלים להיכנס לתחום? "שיבואו לקורס שלנו, שבו שאנחנו מלמדים חקלאים צעירים. העצה הכי טובה להתחיל בקטן. צריך להשקיע, ולמצוא את האהבה לחקלאות כי זה מקצוע מסורבל".
"חצי שעה לפני הבגרות צילצלו: 'יש המלטה ברפת, תגיע דחוף'"
אליה מחפוד (16) רפתן ממושב דרך עוז, אחראי על 90 פרות שמייצרות 3,000 ליטר חלב ביום
ככה הכל התחיל: "לפני 13 שנים אבי, אבישי (64), לקה באירוע מוחי ומאז הוא מתקשה בעבודה פיזית ולא יכול לעבוד ברפת. כשהגעתי לגיל 16 החלטתי לתפוס פיקוד על הרפת שברשות המשפחה כבר שלושה דורות. שתי אחיותי תאומות בנות 20, הודיה ואביה, נמצאות בשנת שירות בבית חולים העמק. אמא שלי מסייעת לי, ויחד עם עובד תאילנדי, וקצת עזרה משרדית שאבא עושה, אנחנו מטפלים ב־90 פרות חולבות. בעתיד אני חושב גם להרחיב את המשק. כל זה כשאני לומד בכיתה י"א בבית ספר האזורי מגידו".
להיות חקלאי צעיר: "לפעמים אני מוותר על לימודים בשביל זה. עוזב את הכל והולך לרפת, למשל אם יש המלטות. זה מה אני עושה כבר מגיל קטן, מגיל עשר בערך. זו עבודה שממלאת אותי ואני מתכוון להתפרנס ממנה גם בעתיד".
הכי מפתיע אנשים כשהם מגלים בן כמה אני: "שאני דור שלישי ברפת ויש לי כוונה לשמור על זה גם לילדים שלי, להמשיך את השושלת ולא להתייאש".
יום בחיי: "אני חוזר מהלימודים בערך בשעה אחת־שתיים, אוכל משהו, וישר הולך לרפת עד שעות הערב המאוחרות. אני מייצר ביום סביב 3,000 ליטר חלב".
האתגר הגדול ביותר שנתקלתי בו כחקלאי צעיר: "לפעמים חברים יוצאים לבלות ואני ברפת, וזה קצת מבאס. אבל אני לא מתלונן. מודה על מה שיש לי".
הדבר הכי מוזר שעשיתי כדי לפתור בעיה? "לא מזמן הייתה לי בגרות באנגלית. חצי שעה לפני הבגרות צילצל אליי העובד שלי ואמר לי שיש המלטה, שאני חייב לבוא. לא יכולתי. חצי שעה לפני מבחן, איך אני אסע עכשיו לרפת. מפה לשם, התחלתי לתפעל את האירוע. הייתי צריך לעשות כמה טלפונים, לפתור את המשבר הזה. בסוף מצאתי חבר שנסע לרפת ועזר בהמלטה. נכנסתי למבחן ברגע האחרון ועשיתי את הבגרות. האמת, הלך לי טוב במבחן. אני מקווה לציון טוב".
מתי חשבתי, "מזל שבחרתי להיות חקלאי": "כל מה שאני אוהב זה לקום בבוקר עם כוס קפה וללכת לעבוד ברפת. אני מאמין שאגדיל את הרפת בעתיד ואולי גם אגדל בקר. החברים שלי תומכים בי, הם מבינים אותי ואת האחריות שמוטלת עליי. יש לי גם חברים שעובדים ברפתות אבל הם עם ההורים שלהם. זה גוזל המון זמן".
המשק מצליח להיות רווחי? "אנחנו די מאוזנים. זו לא עבודה שמתעשרים ממנה, אבל מקבלים ממנה המון סיפוק".
איזו עצה היית נותן לצעירים ששוקלים להיכנס לתחום? "שיחשבו טוב מאוד לפני שהם נכנסים לתחום. צריך הרבה מאוד סבלנות ונחישות. אבל זו עבודה מתגמלת מאוד".
"תוך כדי לחימה בחאן יונס הגעתי למסקנה שאני מאוד אוהב את מטע הזיתים של סבא שלי"
פז גור (24) ממושב חגור, בעל שבעה דונם מטע זיתים
ככה הכל התחיל: "אני לוחם במילואים ובסבב הראשון חשבתי תוך כדי לחימה בחאן־יונס מה אני עושה עם עצמי, והגעתי למסקנה שאני מאוד אוהב את מטע הזיתים של סבא שלי ורוצה לקחת את זה ברצינות. עד היום זה היה תחביב, כי אני דור שלישי, אבל החלטתי שאני רוצה להיכנס לזה בכל הכוח. אני גם נותן שירות לבעלי מטעים אחרים".
להיות חקלאי צעיר: "יש שקט, יש חיבור לאדמה, יש עוצמות שאין במקצועות אחרים. החיסרון – הבירוקרטיה של המדינה מקשה עלינו מאוד. בשבוע שעבר הייתי בכנס חקלאים ושם סיפרו כמה עוזרים לנו וכו' וכו'. הם לא מחוברים למציאות".
הכי מפתיע אנשים כשהם מגלים בן כמה אני: "שאני בן 24. ממוצע הגילים אם אני לא טועה הוא 70 ואני מוריד את הממוצע. כשאני אומר שאני חקלאי שואלים אותי אם יש בזה כסף. נחכה ונגלה".
יום בחיי: "אני מתעורר מאוד מוקדם, סביב 5:30. מסדר את היום שלי, בודק מה צריך לעשות, ומה חשוב יותר. אני רותם את הכלי הדרוש לטרקטור, ויוצא למטע. אני עובר בין העצים, בודק שאין מחלות, או כל דבר אחר שיכול להזיק. קצת גוזם אם צריך ובמהלך היום אני עושה קצת עבודה משרדית, במקביל עובד מול לקוחות ומכין תוכניות עבודה".
האתגר הגדול ביותר שנתקלתי בו: "מזג האוויר הוא אתגר גדול. מזג אוויר לא יציב, זה משפיע על הפירות ואנחנו לא יכולים להיות מחושבים. מצד שני חקלאות זה הימור. אתה לא יודע אם המזג אוויר לטובתך או לרעתך או אם יהיו עובדים או לא".
מתי חשבתי, "מזל שבחרתי להיות חקלאי": "תמיד מצחיק ומוזר אצלנו במשקים. הכל מגיע מהאנשים. כולם אנשים מאוד מיוחדים".
אפקט 7 באוקטובר: "עושה מילואים מעל 580 יום, משרת באוגדה 98. שירתתי בעזה, בלבנון, בגבול סוריה וכעת שוב בעזה. כל רגע פנוי שיש לי אני ממהר למטע, לחדש את העבודה".
המשק מצליח להיות רווחי? "המיקוד העיקרי הוא המשק של סבא שלי, אבל אני גם נותן שירותים לבעלי מטעים אחרים. הקושי הוא לגייס לקוחות. קהל היעד שלי הוא חקלאים עם מטעים קטנים שלא משתלם להם לקנות כלים ולעבוד. העונה הקרובה יהיה המסיק הראשון שלי בתחום. אני מקווה שתהיה מלא עבודה. מתחילים בחודש אוקטובר".
איזו עצה היית נותן לצעירים ששוקלים להיכנס לתחום? "לא לוותר כי השוק עכשיו ריק ואנחנו צריכים שגם שיהיה אוכל במדינה. גם שוק ריק זו הזדמנות. מישהו צריך להחליף את המבוגרים".
"חברים מספרים לי על המשכורות שהם עושים בבית מהייטק, אבל אני לא מתלונן"
ליאם לוינס (24) מקיבוץ ניר דוד, עובד במדגה של המשק
ככה הכל התחיל: "זה משהו שהתחיל מגיל 15 בערך. זו הייתה מסורת. כמעט כל הנערים בקיבוץ באים לעבוד במדגה. גם מקבלים חינוך טוב, וגם אהבת ארץ. אני העדפתי את זה. זו עבודת חיי. המנטור שלי היה אח שלי הגדול. הגעתי בעקבותיו ואחר כך למדתי מהוותיקים".
להיות חקלאי צעיר: "היתרונות זה בעיקר שאתה לא יושב בחדר עם תאורת פלורסנט. אתה חווה אנשים, את מזג האוויר. אתה לא במצב סטטי. החסרונות הם כמובן שהשכר לא מלהיב, ועבודה פיזית. מקריבים את הגוף בשביל העבודה".
הכי מפתיע אנשים כשהם מגלים בן כמה אני: "שאני מוכן להקריב את השכר שלי בשביל משהו שאני אוהב לעשות. זה לא מובן מאליו".
יום בחיי: "מגיעים ב־5:00. שותים קפה, שיחות מה נשמע, ומה קורה. מקבלים את המשימות ויוצאים לדרך. עולים לטרקטורים או לאוטו, תופסים דגים, מתייחסים אליהם יפה. אוכלים ארוחת בוקר כולם יחד. הולכים הביתה מבסוטים ועייפים. עובדים מסביב לשעון. אין מנוחה".
האתגר הגדול ביותר שנתקלתי בו: "לעבוד אחרי 7 באוקטובר עם חצי מהאנשים שיש כי רובם גויסו למילואים. לפרק מאגר דגים עם ארבעה אנשים זו עבודה לא נורמלית, בלתי אפשרית אפילו, אבל עברנו את זה ועשינו את זה".
הדבר הכי מוזר שעשיתי כדי לפתור בעיה? "היה מקרה שחבר ניסה להוציא סלע מהרשת, סיבך את עצמו בתוך הרשת וכמעט טבע. הייתי צריך ולשלוף אותו מהמים".
מתי חשבתי, "למה, לעזאזל, בחרתי להיות חקלאי": "חברים שמספרים לי על המשכורות שהם עושים בבית, מהייטק, כשהם יושבים על המחשב כל היום ועושים כפול ארבע משכורות ממה שאני עושה. אבל אני לא מתלונן. זה עובר מהר".
אפקט 7 באוקטובר: "הייתה תקופה ארוכה ש־70 אחוז היו במילואים, והיינו מעט עובדים בתקופה עמוסה, אבל כל אחד נתן איפה שהוא יכול".
המשק מצליח להיות רווחי? "היום המדגים מאוד מתקשים לשרוד. הקהל מעדיף לקנות בזול דגים שמיבאים מחו"ל, דגים שגדלו בתנאים קשים, לא הכי טריים, לא הכי בריאים לגוף. בנוסף הכל נורא יקר – חשמל ומים למשל. לא פשוט לעבוד במקצוע הזה. אבל אנחנו שורדים. אם אוהבים את מה שעושים אפשר להצליח".
איזו עצה היית נותן לצעירים ששוקלים להיכנס לתחום? "שווה להתנסות בחקלאות גם אם זה לא משימת חייך. תמיד כדאי להתנסות ולהרגיש, לראות אם זה מדבר עליך. אם החקלאות תחלוף מהעולם יהיה קשה לשמור על המדינה. יכול להיות שאדם צעיר שיתנסה בחקלאות יתאהב במקצוע".
"היו הרבה מאוד הפסדים במהלך המלחמה. נלחמנו בשיניים כדי שהמשק ישרוד"
אדיר חג'ג' (26) חקלאי ממושב גילת עוסק בגידולי שדה, חממות ומטעים – בסך הכל 400 דונם אדמות חקלאיות
ככה הכל התחיל: "נכנסתי לזה כי הייתי חייב, ואם לא הייתי חייב, כנראה לא הייתי נכנס. אני עובד בתחום חמש וחצי שנים עם אבא שלי, אני דור שלישי במשק".
להיות חקלאי צעיר: "המחיר האישי מאוד גדול. פערי תיווך גדולים. אני רואה איך הצרכן מקבל את הירקות והפירות וזה כואב לי. האתגר הגדול ביותר הוא לעשות שינוי מהותי בענף כדי שאפשר יהיה לחיות בו. האזרח הפשוט משלם מחירים בלתי סבירים ולנו החקלאים לא משאירים הרבה ברירות".
הכי מפתיע אנשים כשהם מגלים בן כמה אני: "שיש עוד צעירים שמוכנים לקחת על עצמם את העבודה הזאת, למרות שהרוב לא רוצים".
יום בחיי: "היום מתחיל לרוב ב־6:00 ומסתיים גם ב־18:00 או ב־21:00. זו עבודה קשה ומורכבת. אני קם בבוקר ונוסע למשק. אני בודק שהכל בסדר ומתחיל לעבוד לפי תוכנית עבודה שאני מכין יום קודם לכן. העובדים, שמגיעים אחרי, יוצאים לחלקות לעבודות שונות. לרוב זה קטיף, אבל יש גם ריסוסים, עיבוד אדמה, הדליות, דילולים וכו".
מתי חשבתי, "מזל שבחרתי להיות חקלאי": "מאז המלחמה הגיעו המון מתנדבים לעזור במשק, וזה מרגש מאוד. זה מאוד שימח אותי וחשף את הצד היפה של מדינת ישראל. יש לי מתנדבים קבועים שמגיעים כל הזמן, מתמידים מאוד. זה לא מובן מאליו ומאוד מיוחד".
אפקט 7 באוקטובר: "היו הרבה מאוד הפסדים במהלך המלחמה. ממש נלחמנו בשיניים כדי שהמשק ישרוד. הכל היה בלגן אחד גדול. לא היו עובדים. הכבישים היו סגורים. היינו צריכים לחפש ידיים עובדות. זו הייתה מלחמת הישרדות".
המשק מצליח להיות רווחי? "אני פה כבר כמה שנים. בעשור האחרון הייתה לנו נפילה מאוד קשה, ולקח לנו זמן לאזן את המצב. אני יודע אם אני רווחי רק בסוף השנה. בשנתיים־שלוש אחרונות אני רווחי. אני רוצה להאמין שיש עתיד לחקלאות בישראל. אם יהיו צעדים מצד הממשלה, שתתפוס אחריות כדי שיהיה לזה עתיד - אז זה אפשרי. אנחנו רואים משקים נסגרים, כי לא עומדים בזה. אם לא יהיה שינוי מהותי, אני לא רואה צעירים שממשיכים לעבוד. משקים גדולים שיש להם יורשים ימשיכו, אבל הדור הזה של החקלאים הוותיקים ייעלם ואיתו גם המשקים".
איזו עצה היית נותן למישהו צעיר ששוקל להיכנס לתחום החקלאות היום? "להצטייד בהרבה מאוד סבלנות ולבוא מלא במוטיבציה ואמונה שבסוף יהיה טוב. אני אוהב חקלאות ונושם חקלאות. זה סיפוק אדיר".
"המצב הביטחוני השפיע גם על מצב החלב"
אליאן ג'ורג' (25) רפתנית מאיילת השחר. 280 פרות חולבות
ככה הכל התחיל: "למדתי בפנימיה בכפר הנוער 'כנות'. בשבוע הראשון שלי הציעה לי חברה להצטרף לחליבת ערב. עבדתי שם שלוש שנים והתמקצעתי. זה היה מקצוע מוכר ותמיד מחפשים עובדים בענף. קצת נדדתי בארץ ובסוף והגעתי לאיילת השחר אחרי ששמעתי שמחפשים עובדים לרפת".
הכי מפתיע אנשים כשמגלים בת כמה אני: "שעוד יש אנשים שרוצים לעסוק בעבודת כפיים. בדרך כלל לא מאמינים לי שאני עובדת ברפת, כי אני לא נראת אחת שעובדת ברפת. אז זה די משעשע. לאורך כל השנים היו תגובות טובות וגם רעות".
יום בחיי: "אני קמה ב-3:30 לפנות בוקר כל יום ונמצאת בעבודה כבר ב-4:30. קודם כל מחממת מים לקפה, אחר כך בודקת את הפרות, מחפשת אם יש סימנים למחלות או כל דבר אחר. כל זה בערך עד 6:00. אחר כך מתחילה העבודה השוטפת ברפת: תחזוקה, ספקים וכו'. יש ימים שאני מסיימת לעבוד בשעה 13:00 ויש גם ימים ארוכים עד 16:00".
האתגר הגדול ביותר שנתקלתי בו: "המצב הביטחוני. המלחמה הייתה קשה מאוד. זה השפיע על התחלואה, על תנובת החלב. היו גם תאילנדים שעזבו ונאלצנו לעבוד לבד".
אפקט 7 באוקטובר: "עד לא מזמן גרתי בקריית-שמונה. היה מאוד מלחיץ. עברתי לגור בקיבוץ, וקצת יותר שקט. בתחילת המלחמה היינו רצים לממ"ד כל הזמן, היו הרבה אזעקות. העובדים יצאו מהאזור ולא תמיד חזרו. אני לא עזבתי. המצב הביטחוני לא היה פשוט גם עבור הפרות שהושפעו מזה לרעה".
איזו עצה היית נותנת לצעירים ששוקלים להיכנס לתחום? "הייתי מאוד ממליצה, כי זה תחום שעתיד לעבור שינוי משמעותית ולהפוך למוביל. זה ייקח כמה שנים אבל בסוף זה יקרה".
.
