כיצד נראית המציאות בעוטף עזה 600 ימים לאחר הטבח?
דוח שמפרסמת מינהלת תקומה, אשר אחראית על השיקום והבנייה מחדש של היישובים בחבל הארץ שהותקף ב-7 באוקטובר, מגלה כי למעלה מ-59 אלף מתוך 64 אלף תושבי האזור כבר חזרו לבתיהם – שהם 92 אחוז.
לשיקום הפיזי של העוטף הוקצה תקציב של כ-1.4 מיליארד שקל, כש-1.1 מיליארד מתוכם מופנים לעשרת היישובים שנפגעו בצורה הקשה ביותר. בתוכנית חומש לפיתוח נוסף, שמטרתה לספק לעוטף תשתיות ומבני ציבור ברמה גבוהה יותר מזו שהייתה שם לפני 7 באוקטובר, הוקצו לפי מינהלת תקומה כ-1.4 מיליארד שקל נוספים. מדובר בין היתר בהשקעה במבני חינוך, ספורט, תרבות ודת, ובהשקעה בנגישות, נוי וגינון.
לפי הדוח, מתוך כ-1,850 מבנים שמיועדים לשיפוץ – כ-970 שופצו או נמצאים בתהליך שיפוץ מתקדם. מתוך כ-420 מבנים שצריכים להיבנות מחדש, כ-110 נמצאים בבנייה. בעוד שחלק מיישובי העוטף שנפגעו בטבח מוגדרים ב"מניעה שיקומית" לחזרת התושבים – זאת אומרת שלא מספיק מבנים שופצו עדיין, יש כאלה שנמצאים "במניעה ביטחונית" – צה"ל לא אישר לתושבים לשוב; ויש מקומות שבהם יש עדיין שילוב של השניים.
לגבי רעים, נירים וכרם שלום אומרים במינהלת כי "הושלמו עבודות השיפוץ הקריטיות ותוסר המניעה השיקומית בקרוב". בשל מניעה ביטחונית, לעומת זאת, תושבי עין השלושה, נירים וכרם שלום צריכים בינתיים להישאר במקומות הדיור הזמניים, ואלה רק דוגמאות.
מה היקף השיקום שנדרש בכל יישוב? בבארי מושקע הסכום הגבוה ביותר, כ-465 מיליון שקל. 290 מבני מגורים מתוך 340 כבר עוברים שם שיפוץ, כמו גם 25 מבני ציבור מתוך 43. כמו כן, ניתן אישור להקמת 20 מבני ציבור חדשים. בעוד שלפי הדוח בבארי כבר נעשו 96 אחוז מהעבודות, בכפר עזה, לדוגמה, יש התקדמות של 30 אחוז בלבד. התקציב שם הוא כ-203 מיליון שקל. לכיסופים הוקצו כ-84 מיליון שקל, לחולית כ-55 מיליון שקל, לנחל עוז כ-51 מיליון, לנירים כ-43 מיליון, לרעים כ-27 מיליון, לעין השלושה כ-18 מיליון ולכרם שלום כ-10 מיליון שקל. בנוגע לניר עוז עדיין מגבשים את תוכנית השיקום, כך שהחזרה לשם תיקח כנראה יותר זמן מבשאר העוטף.
הנתנונים שמציגה המנהלת מרשימים, אולם לפי סקר של "פורום הביתה", המייצג את היישובים ה"אדומים" שנפגעו הכי קשה בטבח, רק 24.3% מהתושבים של בארי, ניר עוז, נחל עוז, כפר עזה, רעים, נירים, סופה, חולית, ניר יצחק, כיסופים ונתיב העשרה שבו להתגורר בביתם.
זוהר ליבנה מזרחי, מזכירת קיבוץ רעים, מספרת: "חזרנו באוגוסט שעבר. מה שבעיקר קבע את מועד החזרה שלנו היה הבת שלי, שלומדת בכיתה י"א. היא מאוד רצתה לחזור הביתה, התחילה את שנת הלימודים בבית הספר האזורי ומאוד טוב ושמח לה שם".
לדבריה, מתוך 428 תושבי הקיבוץ חזרו אליו כ-200. כ-170 נמצאים במגורים הזמניים בתל-אביב, והשאר מפוזרים ברחבי הארץ. "אבל", היא אומרת, "ההתמודדות היא גדולה, בעיקר עם הרעשים שהסלימו. מתעוררים בלילות בבהלה מפיצוצים. זה מאוד לא פשוט, בעיקר כי כבר חווינו פה 20 שנים של הסלמות, את 7 באוקטובר והפקרה. כל דבר כזה מפעיל טריגרים. יש חרדות. הנפש פצועה".
היא מסבירה כי, "בסוף יוני אמור להסתיים המימון לתקופת השהות בתל-אביב, וכולם יצטרכו לחזור לרעים. אם לפני פסח חמש-שבע משפחות לא היו בטוחות לגבי החזרה, היום אנחנו עומדים על כ-25 משפחות. הן אומרות, 'מה עשיתי בזה? אני מחזיר את הילדים שלי לאותה מציאות'. אם יש אנשים שצריכים עוד זמן – ראוי לתת להם אותו".
לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי שנחטף מקיבוץ נחל עוז, מציגה צד אחר: "לשפץ בניינים שנפגעו זה חשוב, אבל זה לא המפתח לשיקום אמיתי. בשביל להשיג את השיקום המלא של היישובים ולהכריז שהתגברנו על אסון 7 באוקטובר, צריך קודם כל להחזיר את החטופים".
אביעד פרידמן, ראש מינהלת תקומה: “כבר עכשיו ניתן לראות בחבל את ההתחדשות, הבנייה, ההרחבות והשדרוגים, ואנחנו נמשיך בעבודה המשותפת עם הקהילות בעוטף למען שיפור פני החבל בחינוך, בבריאות, בכלכלה, בחקלאות ובכל תחומי החיים. כולנו מתפללים לשובם של החטופים בהקדם, ופועלים כדי להבטיח שיראו חבל ארץ פורח ומשגשג”.
