המאבק סביב מינוי נציב שירות המדינה וראש השב"כ הפך לסמל מוחשי לשיתוק הממשלי שמכלה את ישראל מבפנים. ראש הממשלה נתניהו מצד אחד, והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מצד שני – שניהם אחוזים בצדקנות קפואה, עיוורים להשלכות.
נתניהו מתעקש לנהל את המדינה כאילו אין בלמים. בהרב-מיארה, מנגד, מתעקשת לבלום כאילו אין מדינה. הוא נאחז בריבונות פוליטית, היא בפרשנות משפטית – והציבור מופקר. מה שמתחיל במחלוקת לגיטימית, נגמר בשיתוק מתמשך, תוך שחיקה באמון הציבור כלפי המוסדות כולם.
שני מינויים קריטיים תקועים בגלל קרב אגו בין לשכת ראש הממשלה ליועצת המשפטית. מי ישלם את המחיר?
קהלת כבר הזהיר: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה". אבל הצדקנות כאן חוגגת. לא צדק מוסרי, לא ציבורי – אלא צדק שמשרת שליטה. מיכאל קולהאס, גיבורו הטרגי של היינריך פון קלייסט, נלחם על צדק עקרוני עד שהחריב את עצמו ואת סביבתו. קולהאס צדק – אך שילם מחיר של טירוף הרסני. גם כאן, הצדדים כה נחושים בצדקתם, עד שאינם רואים את ההרס שהם מותירים אחריהם.
קהלת כבר הזהיר: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה". אבל הצדקנות כאן חוגגת. לא צדק מוסרי, לא ציבורי – אלא צדק שמשרת שליטה
המחיר כבר ניכר. סקרי אמון ציבורי במוסדות המדינה – הממשלה, הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה, ואפילו בית המשפט העליון – נמצאים בשפל מתמשך. הציבור מתרחק, מתייאש, או מקצין. התחושה הרווחת היא שאין כתובת ואין אחריות, רק מאבקי כוח במסווה של עקרונות. גם אם יש אמת בטענות של שני הצדדים, עצם הדרך והעיקשות מקבעות ניכור עמוק.
נתניהו, במקום לגלות אחריות ולבנות מנגנון מוסכם למינוי נציב שירות המדינה או ראש שב"כ – מעדיף לכופף את המערכת. בהרב-מיארה, במקום לאפשר פתרונות יצירתיים במסגרת החוק, נצמדת לפרשנות קיצונית כאילו זו תורה מסיני. זו לא הגנה על שלטון החוק – זו התבצרות בשלטון הפרשנות.
פרופ' אסף מידניצילום: עמית שטראוסאפשר היה אחרת ומלכתחילה. מינוי נציב שירות המדינה יכול להיעשות דרך ועדת איתור ביוזמת ראש הממשלה, שתכלול גם נציג מקצועי של היועצת המשפטית. מינוי ראש השב"כ? ועדת שרים מקצועית, שתרחיק ניגודי עניינים, עם ליווי משפטי הדוק – לא חזית מלחמה. ולא מאוחר עדיין. חוות הדעת של המשנה גיל לימון, בעניין מינוי ראש השב"כ, היא פסיעה נכונה בכיוון הרצוי ומן הראוי שראש הממשלה יאמצה.
עד כה הוכיחו שני הצדדים שהם לוקים ביוהרה. זוהי קריאת השכמה. משילות אינה רודנות, ומשפטיזציה אינה חזות הכול. צדק מוחלט? זה כבר מזמן לא אידיאל – זה נשק שמפורר את יסודות המדינה.
פרופ' מידני הוא חוקר מדיניות ומשפט ציבורי, האקדמית תל אביב-יפו.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.05.25
