אם רן קוז'וך יזכה מחר בגביע המדינה, ההישג שלו ישתווה לזה של השנה שעברה, רק שאז הוא זכה עם קבוצה קטנה, מכבי פ"ת, לא עם הפועל באר-שבע הגדולה של היום.
זו הסיבה הראשונה לכך שהמאמן עם הגב חזק לקיר. השנייה היא שהוא לא יכול לצאת מהעונה הזו בידיים ריקות. פשוט לא יכול. בטח לא אחרי הדרך הנרפית, המאכזבת, שבה האליפות נשמטה ממנו. בטח לא אחרי ה"בלתי שבירים" המפורסם ההוא. זו, אגב, כבר סיבה שלישית. אחח, אם רק היה יכול לקחת את המילים ההן חזרה. מפלה מחר, ובאר-שבע שלו, שתפשל כבר בשני רגעי אמת, תתמודד על תואר הוואזה הסדוקה של השנה.
הסיבה הרביעית: בשנה שעברה, כשניצח את באר-שבע בגמר, הוא גזל ממנה גביע. אם יפסיד מחר, הוא ימנע מהאוהדים באדום גביע שנה שנייה ברציפות, הפעם כאחראי למחדל.
ויש עוד סיבה, אחרונה. קוז'וך, מאמן עולה שקבוצות גדולות ונצורות עוד לפניו, עומד בפני צומת מקצועי ותדמיתי.
עד לאחרונה הוא היה האלכימאי. ההימור הצעיר של אלונה ברקת, שתפר חוליה דפנסיבית רגע לפני שריקת הפתיחה, ורץ עונה בלי תשע מובהק, ויצר עולם מהשאריות של מכבי ת"א, דן ביטון ושות' - וטווה זהב מערמת קש.
הפסד מחר והאלכימאי יהפוך להוא שצלחות וגביעים ממתכת נוזלים לו מהידיים והופכים לקש. ואת התואר הזה, עוד לא קם המאמן שהיה רוצה.
