אפשר רק לדמיין ולתהות, האם גם בנסיבות אחרות ועדיפות בהרבה ניתן היה להיחשף לכישרון של תובל חיים: כותב, מלחין, מעבד, מתופף וגם זמר מאזורי ה-Fאנק וההיפ-הופ, שמזכיר לעיתים את שאנן סטריט מהדג נחש. אבל גם תובל יודע שאצלו אין ברירה אלא לערבב את הרגע הגדול בחיי כל יוצר – אלבום הבכורה – יחד עם האובדן שפקד אותו ואת משפחתו: אחיו הצעיר, יותם חיים ז"ל, נחטף מביתו בכפר עזה על ידי חמאס ב-7 באוקטובר, הצליח בגבורה עילאית לשרוד את השבי ולהימלט מהמחבלים, ואז, ב-15 בדצמבר 2023, נורה למוות דווקא על ידי לוחמי צה"ל.
לתובל לקח זמן לעבד את האסון הנורא מבעד למוזיקה, אבל האלבום "אחים", שמוקדש ליותם, מעיד שההמתנה השתלמה: זהו אוסף שירים וקטעים שכמו מעבירים שידור חי מתוך הראש והלב של אדם שנאבק בין הכוח המסחרר של הצער לעוצמת החיים של האמנות. שני הצדדים של אותו המטבע מובאים בצורה נהדרת במעבר בין הגרוב העדין של Most People, עם אסתר רדא, לבין הצרחה והזעם של Brain Damage, שמזכיר להקות כמו רייג' אגיינסט דה מאשין ולימפ ביזקיט.
הנוכחות-נפקדות של יותם מורגשת כמובן בכל האלבום, אולם בשיר "טייגר" היא הופכת לממשית יותר בזכות טקסט שתובל מצא בטלפון הסלולרי של אחיו. ההחלטה של תובל להנפיש את קולו של יותם באמצעות בינה מלאכותית, היא עניין של טעם וחלק מדיון נרחב יותר על מערכת היחסים הרגישה בין יצירה לטכנולוגיה שמתקדמת ומהר. אולם מכיוון שרבים ורבות ממילא לא הכירו את הקול של יותם, ובזכות הפקה מוצלחת של תובל ובן (בנו) הנדלר (שהפיק את כל האלבום), התוצאה סבירה. יהיה מעניין לראות כיצד היא תוצג בהופעת הבכורה של תובל, ב-25 ביולי במסגרת פסטיבל ישראל.
כך או אחרת, נדמה שגעגוע הרבה יותר אפקטיבי ונוגע ללב נמצא בשיר "חלומות", שבו האבל טורף את הקלפים, מערבב בין מציאות לדמיון ולא מותיר גרגיר של נחמה בשניהם. "האדמה בוערת, הביט שובר", אומר שם תובל. אי-אפשר לסכם את האלבום הזה טוב יותר.
