כל עונה, מתוקף אורכה, מותירה בסיומה תחושה ששנייה לה לא הייתה. תשעה חודשים של כדורגל הם די והותר בשביל לייצר רגעי שיא ושפל, התעלויות ושערוריות, שייצרו את הרושם כאילו זה עתה חזינו בשפע שאין כדוגמתו. טריות הזיכרון משטה בנו להאמין שהגדול והקטן שזה עתה ראינו הם הגדולים והקטנים ביותר. הדבר נכון ביחס לעונת 2024/25 שזה עתה הסתיימה, רק בהבדל אחד – הפעם זה כנראה נכון. דבר כזה עוד לא היה. מחטופים ששבו מהתופת ישירות אל אהבת ההמון במגרשים, דרך שחקן שנפטר בטרם עת, עבור בשערוריות של מכירות משחקים והורדת נקודות ועד לרגעי שיא ספורטיביים שהניבו את מרוץ האליפות הדרמטי ביותר שהיה לנו למעלה מ-20 שנה.
לבחור 25 רגעים מ-2024/25 זו משימה אפשרית מצד אחד - הרי מאלו לא היה חסר - ובלתי אפשרית מצד שני. איך מחליטים מה כן ומה לא? רגעים רבים לא שרדו את הסינון. אירועים כמו העברת בעלות במכבי נתניה, הפסד טכני בגביע אחרי ביטול משחק בגלל היעדר מאבטחים ואחרים נותרו על רצפת העריכה העמוסה של אחת העונות העמוסות ביותר שידענו. השפע הזה מייצר בתורו ציפייה לקראת העונות הבאות, לצד התקווה הקטנה - הספק נאיבית - שבעתיד יהיה לנו יותר מהטוב ופחות מהרע, על המגרש ובעיקר מחוצה לו. שנדע יותר סופים טובים כמו אלו של אמילי דמארי ויאיר הורן, ופחות כאלו אסוניים כמו זה של גדי קינדה ז"ל, שהמגרש יישאר המקום שאליו אנחנו בורחים, ולא זה שאנחנו בורחים ממנו.
מפגן עוצמה
24.5.25: מכבי ת"א לוקחת אליפות במחזור האחרון
כמו שמש שזורחת בבוקר, כך גם אליפות של מכבי ת"א היא לא חדשות. אבל יש יוצאות דופן, כמו זו, בסופה של עונה ארוכה ומתישה במיוחד; אחרי שנכנסה לפלייאוף מהמקום השני, שממנו אף אחת עוד לא לקחה אליפות בפורמט הנוכחי; אחרי שפיגרה בשלוש נקודות כשלסיום נותרו חמישה מחזורים בלבד; אחרי שחמישה ימים לסיום העונה עוד הייתה במקום השני. מכבי כבר לקחה אליפות ב־31 הפרש, אבל דווקא זכייה מהסוג הזה מעידה על עוצמתו של המועדון.
בעננים
15.2.25: יאיר הורן משוחרר משבי חמאס ומגיע לטרנר במסוק
למגרש כדורגל אפשר להגיע ברגל או ברכב, אבל לפעמים הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא במסוק. לפעמים, אפילו לא חייבים לנחות. כאשר יאיר הורן שוחרר משבי חמאס, הוא ביקש לחלוף מעל אצטדיון טרנר לפני המשחק של הפועל באר־שבע מול עירוני טבריה, כי אין דבר שמבטא את השגרה שנלקחה כמו הקבוצה שאתה אוהב ובעבר הייתה כה נגישה. זה לא נגמר באליפות, אבל זה חייב להיגמר במשהו טוב אפילו יותר - שחרור אחיו, איתן, שעדיין בעזה.
כולנו התפכחנו
17.2.25: פרשת הטיות משחקים מתפוצצת
בליגה א' צפון, אולי גם בליגה הלאומית, ומפחיד לחשוב שאף גבוה יותר - כל אוהד כדורגל יכול היה להעלות בדעתו שלא הכל נקבע על הדשא, אבל ספק אם מישהו העלה בדעתו את היקף התופעה. מעולם לא היינו תמימים, אבל עכשיו אנחנו כנראה מפוכחים מכפי שהיינו אי פעם. כל שנותר לקוות הוא שבחלק מהליגות בישראל יש גם תוצאות שנקבעות בדרך הטבע, מעל השולחן ולא רק מתחתיו.
פרופורציה משתקת
20.5.25: גדי קינדה נפטר בגיל 31
בתקופה בשנה שבה מוכרע גורל האליפות ונקבעות יורדות הליגה - דרמות שמטעות אותנו לחשוב שהן הדבר החשוב בחיים - פטירתו של קינדה הכניסה פרופורציה משתקת. הצער על לכתו שייך קודם כל למשפחתו וחבריו, אך הוא משותף לכל אוהדי הכדורגל בישראל שאיבדו חלק מרכזי בעולם שאליו הם בורחים על בסיס שבועי מהעולם האמיתי, שבו יש צרות כמו המחלה שגבתה את חייו של קינדה. כולנו מרגישים עתה פגיעים יותר.
רב הנסתר
24.12.24: פניית הפרסה של עומר אצילי
כל כך הרבה דברים קרו למכבי חיפה העונה, שאפשר כמעט לשכוח מה לא קרה לה - אצילי, שכבר הודיע כי החליט לחזור לקדנציה שנייה במועדון, ביצע פניית פרסה וחתם בבית"ר ירושלים. בעצת רב או על דעתו החופשית - היינו הך. הקש שיכול היה להציל את גב הגמל, היה עוד אחד ששבר אותו.
סנסציה מחומרים מתכלים
15.1.25: בני־ריינה מדהימה את מכבי ת"א בגביע
אם הייתה בליגה יותר מבני־ריינה אחת, מכבי ת"א מסיימת את העונה הזאת בלי כלום. בית"ר ירושלים אמנם לקחה מול האלופה שבע נקודות, אבל זה קרה בזכות שחקנים שיעלה על הדעת שינצחו קבוצה טובה מהם. ריינה עשתה זאת עם חומרים מתכלים - גם ניצחה את מכבי בליגה במשחק שבעקבותיו באר־שבע פתחה פער של חמש נקודות, ובעיקר הדיחה אותה מהגביע ואולי מנעה דאבל שכמותו היה למכבי רק אחד ב־29 השנים האחרונות.
הענף שכורת את הענף
1.9.24: אוהדי באר־שבע תוקפים אוהדי סכנין שביזו את ההמנון
אף אחד לא יכול היה לדעת זאת בזמן אמת, אבל המהלך החשוב ביותר של ליגת העל בכדורגל לא נעשה בכלל עם הרגל ואפילו לא על ידי שחקן. אלו היו אוהדי באר־שבע שפרצו לכר הדשא לפני המשחק מול בני־סכנין בטרנר בעקבות ביזוי ההמנון על ידי האחרונים וניסו לתקוף אותם במוטות. המשחק לא שוחק ונקודה הורדה לבאר־שבע, כי הענף הזה כורת את הענף שעליו הוא יושב, והשאר היסטוריה. לצערה של באר־שבע, היסטוריה לא משהו.
גם זה דאבל
28.4.25: הפועל ת"א חוזרת לליגת העל
איזון מחדש של הטבע. כמו בפעם הקודמת ב־2017/18, גם עכשיו הפועל נמלטת מהליגה הלאומית בתוך שנה אחת בלבד במסע שאמנם הסתיים בפער של 17 נקודות מהמקום השלישי, אבל לאורך רובו היה מותח בהרבה מכפי שתעיד המתמטיקה. בכך הפועל השלימה דאבל - גם עמדה במשימה, וגם לא השתעממה.
בלתי נמנע
11.4.5.25: ברק בכר מפוטר יום אחרי החמישייה בדרבי
כמה ימים לפני שנודע דבר מחלתו של קינדה ז"ל, התבוסה של מכבי חיפה בדרבי נדמתה לדבר הכי גרוע שיכול לקרות למועדון. במונחים מקצועיים, זה באמת כך. זה דבר אחד להפסיד ללא קרב למכבי ת"א, ואחר לגמרי ליריבה העירונית. אם היום החדש של מכבי חיפה יהיה טוב יותר, עוד נגלה. אחרי תבוסה שכזאת, בטוח שהוא היה חייב להגיע.
כואב אבל פחות
29.5.25: באר־שבע מתנחמת בגביע המדינה
הפועל באר־שבע היתה רחוקה חמישה ימים, ואולי פרוטוקול ענישה אחר של ההתאחדות לכדורגל, מלזכות בדאבל. העונה הזאת לעד תיזכר עבורה כפספוס, אבל היא לפחות לא תהיה פספוס היסטורי. משהו בכל זאת הושג בה. הניצחון על בית"ר ירושלים בגמר לא הופך אותה לקבוצה הטובה בתולדות המועדון, אבל הוא כן מונע ממנה להיזכר כטראגית מכולן. השערים של דן ביטון וזאהי אחמד ייצרו בכל זאת זיכרון חיובי מעונה שאחרת הייתה מעלה דמעות בעיניים בכל פעם שהיו לוחשים את שמה.
האלופה
15.3.25: אמילי דמארי מרעידה את בלומפילד
אמילי דמארי נולדה בשביל לעמוד על הברזלים ביציע, זו רק הדרך של כולנו - ובעיקר שלה - לגלות את זה, שלא הייתה יכולה להיות קשה יותר. שחרורה משבי חמאס במהלך העונה והקשר ההולך ומתגבש בין קהילת אוהדי הכדורגל לחטופים ומשפחותיהם, הולידו את אחד מרגעי השיא של העונה – דמארי בבלומפילד, על הדשא, עם מיקרופון, מנהיגה אלפי אוהדי מכבי ביציע. החיים עצמם.
המערב הפרוע שולט פה
27.1.25: פיצוץ המשחק בסמי עופר
לא רק משחק שלא התחיל היה לנו העונה, אלא גם משחק שלא הגיע לסיומו. נשאר רק לחכות למשחק שיסתיים אבל לא יתחיל. שחקני שתי הקבוצות ירדו לחדר ההלבשה בסיום המחצית הראשונה בעקבות השלכת אבוקות מיציע אוהדי מכבי חיפה ולא שבו ממנו, לא בלי קשר להתפרצותו של ברק בכר והעימות עם דור תורג'מן. הכל שימש כעדות נוספת להשתלטות המערב הפרוע על הכדורגל הישראלי ובעיקר הוכחה לכך שהאופן שבו החוק מבקש לטפל בתופעה לא מסייע אלא להפך - רק מוסיף חטא על פשע.
ההר הוליד אוורסט
31.3.25: מכבי ת"א חוגגת עם 1:3 במשחק העונה בטרנר
אם תפגשו אוהד של הפועל באר־שבע ברחוב והוא ייראה לכם בהלם, זו לא בהכרח הבעה שלבש נוכח אובדן האליפות בשבוע האחרון של העונה - ייתכן ואלו פניו כבר קרוב לחודשיים, מתחילתו של חודש אפריל, אז הקבוצה שלו ירדה להפסקה בפיגור 3:0 במשחק שניצחון בו היה סוגר עניין. הרבה פעמים משחקי עונה מסתיימים באנטי־קליימקס - הפעם ההר הוליד את האוורסט.
הבלתי נשכחים
3.3.25־22.2: צמד הקאמבקים המופרעים של באר־שבע
זה לא שווה תואר, אבל מתכות הן לא הדבר היחיד שזוכרים. כדורגל הוא אוסף של רגעים שלא בהכרח מתגבשים לכדי אליפות, אבל הם גם לא נשכחים ברגע שמתברר שהם היו שווים רק את המקום השני. הקאמבק של באר־שבע בחיסרון של שני שחקנים בנתניה - הקבוצה היחידה בתולדות הכדורגל הישראלי שהצליחה לחולל כמוהו - והחזרה מ-3:0 ל-3:3 מול מכבי חיפה כעבור שבוע יחיו לנצח בראשו של כל אוהד שצפה בהם, והם חייבים להיות שווה משהו גם אם המשהו הזה הוא לא אליפות.
אין אותנטית כמו בית"ר
9.11.24: אחרי שבע שנים - בית"ר ראשונה בליגה
מה שווה הבכורה הרגעית עבור קבוצה שסיימה את העונה במרחק 27 נקודות מהמקום הראשון ובתבוסה 5:0 בביתה של האלופה? לא הרבה, אלא אם כן מדובר בבית"ר ירושלים, שהרעיון שתשוב לתפוס ולו לרגע את המקום הראשון נראה כמו משהו שכבר נגמלנו ממנו. גם אם הדבר נמשך רק לרגע בתחילת נובמבר ולא האריך ימים, הוא בכל זאת ביטא את ההתלהבות האותנטית מבית"ר של תחילת העונה ומגלם, אולי, איזושהי הבטחה לעתיד בעניין שיבתה לגדולה.
במעט שאפשר לעשות - הכתומים עשו הרבה
החל מ־24.2.25: בני־יהודה מאמצת את משפחת ביבס
הטרגדיה של משפחת ביבס הפכה לפנים של אסון 7.10, ואופן הטיפול והתמיכה של מועדון בני־יהודה במשפחה - לתזקיק החיבוק וההתגייסות של הכדורגל הישראלי למען הליך הריפוי של החברה הישראלית. הצבע הכתום המשותף דאג לחיבור הראשוני, והאנושיות לכל היתר. ממדים שהוקדשו לשירי, אריאל וכפיר, דרך קריאת שתיים מקבוצות מחלקת הנוער על שמם של הילדים ועד לטקס לכבודם לפני המשחק מול הפועל ת"א - במעט שאפשר לעשות, בני־יהודה עשתה הרבה.
לעשות מהגוף מסחרה
21.5.25: עשרות כדורגלנים חשודים בהונאת הביטוח הלאומי
לא פעם, באופן פוגעני כלפי אוכלוסייה גדולה אך בהתאם לסגנון הלא פוליטיקלי קורקט של היציע, כדורגלנים כושלים מכונים "נכים". מסתבר שעבור חלקם לא מדובר בקללה אלא בברכה. דן ביטון, שי אליאס, ערן לוי, אוראל דגני ואחרים הם רק חלק מרשימת חשודים ארוכה מדי. יש כדורגלנים שמסיימים את הקריירה פגועי גוף וזוכים בצדק לקצבה, אך אחרים - כ־50 לפי החשד שעולה מהפרשה שהתפוצצה לאחרונה - עשו מגופם מסחרה במופת של ישראליות שאינה יודעת שובע והשחירו את התחום האפור.
שתו כוס מים. בסך הכל כדורגל
27.1.25: אוהדי הפועל ת"א פורצים למגרש ותוקפים שוער
שלושה אוהדים של הפועל ת"א פרצו לדשא אחרי שער שכבשה ותקפו את שוער נוף־הגליל מתן עמבר. סיפור האהבה בין הצדדים החל שבועיים קודם לכן, כשהשוער עדיין שיחק ברמה"ש ועיצבן את האדומים כשביזבז זמן בדקה ה־75. היה זה עוד מקרה עגום בעונה ש"התברכה" באירועי אלימות, משחקים מפוצצים ונקודות שהופחתו. שתו כוס מים. בסך הכל כדורגל.
השראה
10.5.25: מיכאל אוחנה משאיר את טבריה בליגה
רגע לפני שנדמה שהוא עובר לשמש כשלד רפואי בשיעורי אנטומיה על פציעות ספורט, שבועיים של השראה הספיקו למיכאל אוחנה כדי לבשל שלושה שערים ולהפוך למלך הבישולים של השורדת בליגת העל. זה אומר הרבה על ההתקפה הדלה של טבריה, אבל גם על הכישרון הגדול של אוחנה, ששלושה פרצי יצירות שלו מספיקים כדי להשאיר מועדון שלם בליגה.
שער האליפות של מכבי ת"א
27.4.25: מקסים פלקושצ'נקו מנצח את באר־שבע בדקה ה־101
את שער האליפות של מכבי ת"א הבקיע בכלל שחקן מכבי נתניה ברגע שהיה הרבה יותר מכדורגל - זו הייתה סגירת חוב על ההפסד המשפיל במפגש הקודם בין הקבוצות באצטדיון הזה. ההפסד של באר־שבע לנתניה, ולא התיקו שלה בטדי מחזור לסיום, הוא הרגע שבו איבדה את הצלחת. אם הדבר אפשרי מבחינה חוזית, מכבי ת"א צריכה להכניס את פלקושצ'נקו לקליפ האליפות שלה.
לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
13.5.25: ערן זהבי מודיע על עזיבה
עוד יתברר בהמשך אם באותו פוסט באינסטגרם נפרד זהבי רק ממכבי ת"א או מהכדורגל בכלל, בטוח שבדיעבד זה היה אולי המהלך הטוב ביותר שלו בתקופה האחרונה, לא עניין של מה בכך כשמדובר בשחקן שכבש שמונה שערים רק בפלייאוף. זהבי אכל את העוגה והשאיר אותה שלמה - גם זכה באליפות, וגם הרוויח את האפשרות להיפרד "בשידור חי" ולא דרך האינטרנט עמוק לתוך הקיץ.
שתהיה לזנב ולא לראש
23.1.25: גיא מלמד חוצה את הכביש
חציית הכביש של גיא מלמד, שכבש 17 שערים באדום־שחור, הייתה אמורה לקדם את מכבי חיפה ולפרק את הפועל חיפה, אבל בסוף קרה ההפך: מכבי חיפה התרסקה ומלמד ישב יותר מאשר עמד (כבש בחצי עונה ארבעה שערים בלבד), ואל נעליו הגדולות והמיותמות השתחל בטבעיות דור חוגי, מה שהוכיח שההצלחה של מלמד הייתה יותר רעיונית מאשר אישית. מוסר השכל: עדיף להיות ראש לשועלים מזנב לאריות, בטח כשבסוף מתברר שלא מדובר באריות.
מהגדולים שהיו
15.5.25: ליאור רפאלוב מודיע על פרישה
אין תזמון טוב לפרוש, אבל יש אחד לא מוצלח במיוחד, כמו זה של רפאלוב, שהודיע על פרידה בגיל 39 רגע לפני פטירתו של קינדה ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - בשיאה של שרשרת הפסדים שבמסגרתה חטפה הקבוצה 12 שערים בשלושה משחקים. למזלו של רפאלוב, עיתוי הסוף הוא פיקנטריה. מה שזוכרים הוא לא מתי הפסקת, אלא מה הפסקת, והקריירה של רפאלוב הייתה מהגדולות של כדורגלן ישראלי במילניום הנוכחי.
תזכורת לצרות האמיתיות שלנו
7.11.24: פרעות אמסטרדם
העונה הנוכחית עמדה בסימן נדידתן של הקבוצות הישראליות לאירופה. במקרה של הפועל באר־שבע, מכבי פ"ת ומכבי חיפה זה נגמר די מהר. במקרה של מכבי ת"א זה התארך ל־14 משחקים, חלקם אירועים המוניים כמו זה נגד איאקס. זה נגמר בחמישייה על הדשא, אבל גרוע בהרבה מחוץ לאמסטרדם ארנה, שם חלק מאוהדי מכבי הוכו, נדקרו ונדרסו על ידי פרו־פלסטינים באירוע ששימש תזכורת לכך שצרות על המגרש הן כלום לעומת הצרות האמיתיות של החיים בישראל.
נתונים: ירון משעל | צילומים: עוז מועלם, יאיר שגיא, שאול גולן, גיל נחושתן, הרצל יוסף, באדיבות בית"ר ירושלים, באדיבות בני יהודה, דובר צה"ל, צילום מסך טלוויזיה, X/iAnnet via REUTERS
