דוקטרינת קוסטנזה / לא מזמן מלאו 30 שנה לשידור הבכורה של "הזַקַן", פרק מהעונה השישית של "סיינפלד". בתולדות הקומדיה הגדולה בכל הזמנים – ועם מעריצי ומעריצות "חברים" הסליחה – היו פרקים הרבה יותר גדולים, מבריקים וזכורים. אבל "הזקן" בכל זאת חדר לפנתיאון בזכות פלח מחוכמת החיים הנצחית של ג'ורג' קוסטנזה. "תזכור ג'רי", הוא אומר לחברו וגיבור הסדרה, "זה לא שקר אם אתה מאמין בזה".
כשראש הממשלה אמר השבוע ביחס לצוות המשא ומתן, ש"אחרי ששיניתי את הצוות השגנו 25 חטופים", לא נדרשה רק בדיקת עובדות בסיסית אלא עיסוק בשאלת היחס של נתניהו למשפט הזה, שהוא פשוט שקרי לחלוטין: ההסכם האחרון נחתם לפני הדחת ראש השב"כ וראש המוסד והחלפתם בשר רון דרמר, ומאז לא הוחזרו חטופים בזכות הצוות הישראלי (עידן אלכסנדר שב בזכות הסכמה בין ארצות-הברית לחמאס). זה היה שקר כל כך צורם ואלים, שבאותה מידה נתניהו היה יכול לטעון שבאותו יום הוא כבש לבדו את רומא.
האם נתניהו מאמין במאה אחוז במה שאמר, ולכן, לפי דוקטרינת קוסטנזה, זה לא שקר (אבל אז צריך להיות מודאגים מבוחן המציאות שלו)? האם הוא יודע שזה שקר ופשוט לא אכפת לו? האם בזמן אמת הוא חשב שזה לא שקר ואחר כך פשוט לא ראה צורך לתקן? או שהתפדח לתקן כי גם ככה היה צריך לטפל בסקנדל של הבטחת הבשורות "היום או מחר"? האם זה היה שקר בכוונה תחילה או משהו שהתגלגל מהר מדי מהמוח לפה ומשם למצלמה של מראיין הבית, טופז לוק? האם לוק ידע שזה שקר ולא היה לו נעים לתקן את הבוס? או שאולי ברגע שנתניהו אומר את זה, מבחינת לוק זאת גם האמת הצרופה?
אבל אולי השאלה החשובה היא האם זה בכלל משנה, מה גורם לראש ממשלה לשקר כמו ילד בגן חובה שנלכד עם פה מטונף משוקולד וטוען שלא אכל מהעוגה. אולי נתניהו מאמין במה שאמר, ואולי הוא פשוט כבר לא יודע או לא זוכר דרך אחרת. חוסר האונים נובע מכך שנוצר מצב פוליטי וחברתי, שפשוט אין מה לעשות עם זה.
בעקבות האוצר האבוד / כמו 99.3 אחוז מהיוזמות שיוצאות תחת הממשלה הזאת, גם התוכנית ל"חיזוק הזהות היהודית" לא סובלת מעודף תום לב ו/או חיבור למציאות, שבה אין מספיק מורים ומורות כדי לחזק את כל הזהות היהודית הזאת. אבל האמת היא, שבעמוד שבו מאיר שלו ז"ל נעזר במשך שנים בידע העצום שלו במקורות כדי לחבוט ולצלוף בין השאר בנבלים ברשות התורה, קשה שלא לזהות את הצורך בהגברת לימוד התנ"ך בפרט ומקורות יהודיים בכלל. "שני הבנים שלי גמרו את מערכת החינוך, ומעולם לא ראו דף תלמוד", אמר ב-2022 ראש הממשלה דאז, יאיר לפיד.
גם בלי נתונים מדעיים מוצקים ניתן להניח שזה נכון לעוד הרבה ילדים וילדות של יאיר לפידים בישראל (חילונים, משכילים, מבוססים). כשמוסיפים לזה רמת אוריינות נמוכה (ישראל נמצאת בתחתית מדד ה-OECD), מתבהר מדוע אפילו החלק שכן קוראים בהגדה של פסח מסתיים בשיניים שבורות.
אין צורך במשפטים מפוצצים על "זהות" ו"מורשת": הטור השכן מושקע מעט יותר באפיק הזה, ומטעמיו שלו. בהקשר הזה, הרתיעה המפורסמת מ"הדתה" היא לכשעצמה סיבה מצוינת לעודד לימוד תנ"ך, משנה, גמרא ושאר מחשבת ישראל בכלים שמעודדים חשיבה ביקורתית, הטלת ספק, הרחבת אופקים ואהבת אדם: כמו כל אוצר תרבותי ואינטלקטואלי, הרבה יותר חכם לקבוע מה עושים איתם במקום להתעלם מקיומם.
שנות בור / "כבר עתה מדברים באוצר על פער של כ-20 מיליארד שקל בין התקציב למציאות", כך דווח השבוע ב"גלובס" בעקבות אישור הממשלה לזמן עד כ-450 אלף חיילי מילואים. ובכן, מי מאיתנו לא קם בבוקר, הבין שיש בור של 20,000,000,000 שקל בין מה שתוכנן למה שמתרחש בפועל והמשיך כאילו כלום? הרי מה זה הסכומים הללו בין מדינה לאזרחים שלה? מה זאת הקטנוניות הזאת? אז תיכננו תקציב שלא מתאים להימשכות המלחמה, ואז אמרנו שכן תהיה שנת מלחמה והודענו שהיא תיגמר ברבע לאף פעם. מה כואב לכם? הכיס? נגמר האקמול בבית? אין בית? ניסיתם כבר מלונה? מה קרה, לא נעים לחיות כמו כלבים? העיקר להגיד "איזה חמודים הם" ולסחוט עליהם לייקים, אבל לחיות כמוהם? זה כבר לא נאה לכם. גזענים, זה מה שאתם.
בשלוש מילים / היום? מחר? מתישהו?
המלצה / מכל האנשים בעולם, נשיא ארצות־הברית נכנס לעימות עם ברוס ספרינגסטין, שתקף אותו בפתח סיבוב ההופעות החדש שלו. ספרינגסטין לא נותר חייב והוציא מיני־אלבום ובו כמה שירים יפים מההופעה (ובהם My City of Ruins הנפלא) לצד הנאום נגד טראמפ. הרווח כולו שלנו.
משפט בשבוע / "ראיתי שאנשים צעקו כאן שיאיר גולן בוגד - הם צודקים" (השר איתמר בן גביר, עבריין מורשע, סוגר בסטייל 30 שנות ריסוס כתובות על הקיר)
