"חמאס מקבל את מתווה וויטקוף, כלומר, הסכמה על סיום המלחמה, נסיגת ישראל מהרצועה וביסוס הפסקת אש קבועה, וכעת אנו ממתינים לתשובת ישראל", הכריז ביום שלישי באסם נעים, חבר הלשכה המדינית של חמאס, במה שנראה, לכאורה, כפריצת דרך במו"מ התקוע. ואולם, המענה מצד "מקור ישראלי" היה מהיר וחד-משמעי: "שום ממשלה לא יכולה לקבל הצעה כזאת, שמשמעותה כניעה, והיא רחוקה מאוד מהמתווה שהגה וויטקוף". וויטקוף עצמו הבהיר כי הוא "מאוכזב מעמדת חמאס שאינה מתקבלת על הדעת", וציין שאין כל מתווה חדש לעסקה. יומיים לאחר מכן הציג וויטקוף אופטימיות לגבי מתווה חדש שכנראה אינו שונה דרמטית מזה שאליו התייחס לחמאס.
לפי המסתמן, הטקסט שלו הסכים חמאס הוצג לארגון על ידי ד"ר בשארה בחבח, איש עסקים ואקדמיה אמריקאי ממוצא פלסטיני המקורב לטראמפ. הייתה זו הפעם השנייה ששמו צץ באחרונה בהקשרי המו"מ עם חמאס. שבועות ספורים לפני כן שיכנע בחבח את חמאס לשחרר את החייל עידן אלכסנדר כמחווה לטראמפ ערב ביקורו באזור.
1 צפייה בגלריה
(טראמפ ובחבח. ישראל שבויה עדיין בקונספציית "וושינגטון איתנו באש ובמים" | צילום: צילום: בשארה בחבח)
לפי דיווחים שונים, מי שיצר את הקשר בין חמאס לבחבח הייתה סוהא ערפאת שאמה, אשת התקשורת רימונדה טוויל, הכירה את בחבח בסוף שנות ה-70 כשעבד ביומון "אל-פג'ר". ראזי חמד, מראשי חמאס, פנה לערפאת כדי שתאתר איש קשר בסביבת טראמפ, והדבר הוביל למגעים בין בחבח לח'ליל אל-חיה, האחראי על עזה בחמאס שיושב בקטאר.
בחבח לא באמת עונה על ההגדרה "דמות צללים". הוא נולד ב-1958 בעיר העתיקה בירושלים למשפחה נוצרית שעקרה מביתה במערב העיר ב-1948, השתקע בארה"ב וסיים דוקטורט ב-1983 באוניברסיטת הרווארד. בראשית שנות ה-90 שימש חבר במשלחת הפלסטינית לשיחות המו"מ. במקביל, הוא פעיל במישור הפוליטי, אם כי מפגין תזזיתיות מתמדת: החל את דרכו כתומך במפלגה הדמוקרטית, אבל ב-2016 הצביע עבור טראמפ אחרי שהתאכזב מאובמה. כך, במאמר שפירסם ב-2020 יחד גם ג'ייסון גרינבלט, שליחו של טראמפ, הוא דחק בפלסטינים לאמץ את תוכנית המאה וקבע ש"הזמן וההתחמקות הם אויביהם הנוראים ביותר וגרמו להם להיוותר תמיד מאחור".
הזגזוג הפוליטי נמשך גם בשנים האחרונות. ב-2020 בחבח תמך בביידן, בעקבות התנגדותו להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, אבל ערב בחירות 2024 הקים ארגון בשם "ערבים אמריקאים למען טראמפ", וזאת לאחר שהתאכזב מתמיכת ביידן בישראל מאז 7 באוקטובר. אותו דפוס נמשך גם מאז השבעת טראמפ בינואר. "אי-אפשר לעקור אנשים מארצם כדי לרצות את ישראל. הדבר לא מקובל ולעולם לא נקבל זאת", טען לאחר שטראמפ הציג את חזונו לגבי ריקון הרצועה מפלסטינים. בעקבות זאת, גם החליט לשנות את שם הארגון שהקים ל"ערבים אמריקאים למען שלום".
*
"בחבח הפך דמות מרכזית מאוד בערוץ המגעים הישיר שמתקיים בין וושינגטון לחמאס", מסביר גורם דיפלומטי מערבי המעורה במו"מ המתנהל עם הארגון. "הוא למעשה דחק הצידה את אדם בוהלר, עוזרו של וויטקוף שהיה הראשון לנהל מגעים ישירים עם חמאס, ופרץ קדימה בפרשת שחרורו של עידן אלכסנדר. הוא עובד בצמידות לוויטקוף, שבמקביל עוסק גם באוקראינה ובדיאלוג עם איראן, בעוד בחבח ממוקד בדיאלוג עם חמאס, ולשם כך מבלה חלק ניכר מזמנו במפרץ". ומוסיף יועץ לשעבר לממשל הקודם: "למרות הישגיו האחרונים, לבחבח עדיין חסר קשר אישי לטראמפ, בניגוד למשל לוויטקוף הנחשב איש אמונו הבולט ביותר של הנשיא ומתפקד כמזכיר המדינה בפועל".
על תפיסת עולמו של בחבח ניתן ללמוד מפודקאסט בערבית שנערך עימו ערב הבחירות, ובו ניבא שטראמפ יזכה בבחירות: "האדם היחיד בעולם שנתניהו פוחד ממנו הוא טראמפ, וזאת בגלל שהוא עושה בדיוק מה שהוא אומר, אבל הוא גם בלתי צפוי לגמרי. הדבר החשוב ביותר הוא שטראמפ נחוש לסיים את המלחמה בעזה. כשהבעתי תמיכה בטראמפ רבים שאלו אותי אם השתגעתי, ואיך כערבי וכפלסטיני אני יכול להצביע למי שמצדד לחלוטין בישראל, אבל אני מאמין שהוא היחיד שיכול להביא רגיעה למזה"ת באמצעות הרחבת הסכמי אברהם וקידום הנורמליזציה, תרחיש שיתממש בתנאי שתסתיים המלחמה בעזה ותוקם מדינה פלסטינית".
פלסטיני-אמריקאי אחר הבולט באחרונה במגעי הממשל עם חמאס הוא בשאר אל-מסרי, מיליארדר יליד שכם ששימש הרוח החיה מאחורי הקמת העיר רוואבי בשומרון. אל-מסרי השתלב במהלכי התיווך באמצעות קשרים אישיים ועסקיים עם אדם בוהלר וסייע כנראה ביצירת הקשר בינו להנהגת חמאס בקטאר. הוא אף מאפשר לו להשתמש במטוסו הפרטי לצורך ביקורים בקטאר. מעורבותו בתיווך נועדה, כך נראה, לנקות כתם בדמות תביעה בשווי מאות מיליוני דולרים שהגישו נגדו באחרונה בארה"ב כ-200 משפחות של קורבנות 7 באוקטובר בטענה שהתיר לחמאס להשתמש במיזמים אזרחיים שהקים ברצועה לצרכים צבאיים. לראיה מוצגות פגישותיו עם נציגי הארגון, וכן מנהרות שנחפרו מתחת לבתי מלון ולשדות סולאריים שבנה ברצועה.
*
מי שחש שנדחק לשוליים נוכח העלייה של הדמויות החדשות הוא מחותנו של טראמפ, ד"ר מסעד בולוס, יליד לבנון, שמיד לאחר השבעתו מונה כיועץ מיוחד לענייני המזה"ת, אבל מצא עצמו לאחר כמה חודשים בתפקיד נחשק פחות כאחראי על ענייני אפריקה. "על רקע זה, בין היתר, נוצר מתח בין בולוס לבחבח שעבדו יחד מול הקהילה הערבית-אמריקאית במהלך קמפיין הבחירות", מסביר יועץ בכיר לממשלים הדמוקרטיים האחרונים. כמו כל מקורבי הנשיא, גם קשרי בולוס המיליארדר עם טראמפ מבוססים על עסקים, שאליהם נלווית הזיקה המשפחתית שהתהדקה עוד בעקבות לידתו החודש של נכד משותף.
הפעולות של בחבח, בולוס ואל-מסרי משקפות השפעה גוברת של הקהילה הערבית בארה"ב, שבמשך שנים רבות הייתה מזוהה באופן מובהק עם המחנה הדמוקרטי, אבל השכילה לפתח קשר הדוק עם המחנה הרפובליקני ולבסס נוכחות בממשל החדש. "הבחירות האחרונות המחישו ניסיון של כמה קבוצות מיעוטים, כמו האפרו-אמריקאים, הלטינים, האסיאתים וכן הערבים, להשתחרר מפוליטיקת הזהויות הפרוגרסיבית וההסתפקות בהעדפה מתקנת ולהצטרף להזמנה של טראמפ להיות חלק ממיזם MAGA", מסביר פרופ' אודי זומר מאוניברסיטת ת"א.
נציגי הקהילה הערבית נעזרים במוצאם ובקשריהם לצורך קידום מגעי הממשל עם העולם הערבי, שמצידו מסתייע בהם כדי לקדם את האינטרסים שלו. קטאר, כתמיד, מזהה ראשונה הזדמנויות: בחבח הפך לבן בית בנסיכות; אל-מסרי מצוי עימה בקשרים עסקיים הדוקים (משקיעה מרכזית בבניית העיר רוואבי); ובולוס, כוויטקוף, מרבה לשבח את דוחא, ואך לפני שלושה שבועות בראיון ל"אל-ג'זירה", הגדיר אותה "מתווך מרכזי בשיחות הפיוס בין רואנדה וקונגו".
וכך, בעוד העולם הערבי משפר שליטתו בטראמפית ומרחיב השפעתו על הנשיא האמריקאי, ישראל, שדבקה באופציות צבאיות, בפרט בעזה ובאיראן, וממשיכה להיתלות בקונספציית "וושינגטון איתנו באש ובמים", נתקלת בפער הולך וגדל מולה, ועלולה להיקלע לחיכוכים מסוכנים עימה.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
