הופעתה המרשימה של אורי מגידיש ב"עובדה" שפכה אור על היבטים רבים הנוגעים למחדל 7 באוקטובר ולגיהינום שבו שהתה עד למבצע החילוץ הנועז. באופן טבעי, הזמת השמועות המרושעות שהופצו עליה וגם השיתוף האמיץ בהטרדה המינית שעברה בשבי, לכדו את מרב תשומת הלב.
אולם נדמה כי מתחת לרדאר חולפת אמירה מטלטלת של מגידיש על התנהלות צה"ל ביחס לחטיפת חיילים וחיילות. "בראש שלי עולה כל הזמן המשפט הזה, של 'עדיף חייל הרוג מאשר חייל חטוף'", סיפרה מגידיש לחן ליברמן על מחשבותיה כשהבינה שנחטפה, "ואני אומרת: גם אם עכשיו מנסים לחטוף אותי, הולכים להפציץ אותנו. כי, כאילו, 'נוהל חניבעל', מפציצים כל חייל שמנסה... אני תצפיתנית, שאני יודעת שזה מה שעושים באותו רגע".
ליברמן קלטה מיד שקיים הבדל בין האופן הידעני שבו מגידיש מדברת על "חניבעל" לבין שיחה עליו בעלמא. "כתצפיתנית, כאילו, ממש הבנת איך הנוהל הזה יוצא לפועל?" היא שאלה. "אנחנו אמורות לתת את ההנחיות", אמרה מגידיש, "כשיש אירוע של חטיפת חייל, ההוראה היא להרוג את החייל ואת המחבל ביחד. אז בעיקרון כן: אני, כל רגע שאני בתוך הג'יפ, בידיעה שיכול להיות שהג'יפ הזה מתפוצץ ביחד איתי".
בשלב זה מסתיים השיח בנושא וזה בסדר: "חניבעל" אינו המוקד והזמן מוגבל. אולם זה לא מפחית מהדרמטיות של הדברים ומהצורך לפרט את חומרתם ולדרוש עליהם תשובות: לדבריה, ואין עדה מהימנה ממנה, במקרה של חטיפה "ההוראה היא להרוג את החייל ואת המחבל ביחד". ואת זה מגידיש יודעת לא מאז 7 באוקטובר כמובן – היא הייתה במקום אחר ונורא – אלא הרבה קודם לכן, בימים שבהם סיטואציה כה מטורפת לא דומיינה אפילו (כפי שניתן להבין מהכישלון הנורא). למעשה, לתצפיתניות כמוה ניתן תפקיד לא פחות ממדהים: "אנחנו אמורות לתת את ההנחיות".
זה מזעזע משום ש"נוהל חניבעל" נמצא כבר 40 שנה במחלוקת אדירה וקיים פער בגודל כל עזה בין הנוסח והכוונה המקוריים שלו (שם לא ניתן אישור גורף "להרוג את החייל ואת המחבל ביחד") לבין המשמעות המרחיבה והקטלנית שניתנה לו לאורך השנים, תוך קיומן של פקודות סותרות בכל צה"ל. בתגובה לתחקיר של רונן ברגמן בעיתון זה, שעסק בין השאר בירי מסיבי לעבר רכבים שבהם ייתכן שהיו חטופים וחטופות, טענו בצה"ל שב-7 באוקטובר לא הוכרז "חניבעל" אך סירבו להגיב לשאלות על מצב הפקודה.
אבל מבחינת מגידיש, אין דיון: היה גם היה "חניבעל" לפני 7 באוקטובר ולכן ודאי שיופעל בתרחיש כל כך כאוטי. לא ברור מה יותר בלתי נסבל: ההערכה של מגידיש שתחוסל על ידי הצבא שבו שירתה, או הפיהוק הציבורי שבו זה מתקבל.
