אחרי 600 ימים של מלחמה הגענו לשלב הסיכומים, ונדמה שנתניהו הציע את הסיכום הגרוטסקי והמגוחך ביותר, כשהצהיר על מלחמת "הכפכפים" במסגרת הניסיונות שלו להרחיק את עצמו מהאחריות הבלעדית לחורבן. ראש הממשלה כועס ונרגן, ולנו נותר רק לשאול: על מי אתה כועס? אתה היית ראש ממשלה במשך התקופה הארוכה ביותר, והכל התרחש בגלל החידלון שכפית על מערכות השלטון.
בסוף השבוע למדנו שחמאס ממשיך לעמוד על קבלת ערבויות מהאמריקאים לסיום המלחמה ולנסיגה מלאה של צה"ל כתנאי לעסקת החטופים. ניחוש: גם טראמפ לא יצליח במשימה המייאשת של כפיית סיום המלחמה הארוכה על חמאס. המציאות סביבנו תשתנה רק אם נתניהו וחבורתו ייעלמו, ותקום ממשלה אחרת שתיכון על בסיס ההבטחה לסיים את המלחמה ולהחזיר את כל החטופים.
מסר אחד שעולה ממגילת רות רלוונטי גם לנו היום: "עמך עמי ואלוהייך אלוהיי", אומרת רות המואבייה לחמותה נעמי, ללמדנו שבסופו של דבר אם חפצי חיים אנחנו באזור הצפוף והמדמם כאן נצטרך למצוא נתיב לחיים משותפים עם הפלסטנים בגדה ובעזה. כל הניסיונות לעקוף את המציאות ולמסור למיקור חוץ את ניהול חייהם של מיליוני העזתים נידון לכישלון. הצד שלנו נכשל כשהניח שניתן להרעיב מיליוני בני אדם ולהאמין שגורמים חיצוניים יעשו את העבודה עבורנו. ממשלה שלא בנתה חלופה שלטונית לחמאס מוצאת את עצמה תחת גינוי כלל-עולמי. התפיסה של "כולה שלנו", אין לה היתכנות - הפתרון היחיד כבר נלמד במגילת רות.
טראמפ ממשיך לפזר הבטחות שהסכם הגרעין עם איראן יחליף את רוחות המלחמה שמנשבות מסביבתו של נתניהו. אני מציע הפעם להאמין לנשיא האמריקאי: איראן ממילא כבר מדינה שיש לה גרעין, ישראל לא תתקוף אותה משום שנתניהו לא יעז להתחצף לטראמפ כפי שעשה לביידן ולאובמה. ועדיין, יש עובדות אחדות שנוגעות לתגובה האפשרית של איראן אם ישראל תעז לתקוף אותם. "הידיים שלנו על ההדק", צוטט מפקד משמרות המהפכה הגנרל חוסיין סלאמי, "ארצנו בכוננות עליונה ומוכנה להגיב מיידית". מעבר לדברי הרהב, מוטב היה שמקבלי ההחלטות היו משתפים אותנו בסוגיה הנפיצה: מה קיים בארסנל של איראן. לא מגיע לנו לדעת מה הם מתכננים לעולל לנו?
ראש הממשלה עבר ביום שישי בדיקה שגרתית בבטנו. על פי לשכתו, הוא בריא. ואכן, אני מאחל לו בריאות מלאה. אבל באותן שעות נשמעו קולות שגרמו לי מבוכה: איחולים נוראיים שנשמעו בשיחות פרטיות. זה קרה משום שנתניהו מחק לפחות חצי מהעם והציג כבוגדים רבים וטובים שממלאים את תפקידיהם וחובותיהם למדינה במסירות אין-קץ.
המשוררת זלדה הפכה בשנים האחרונות למטעם שמענג קהלים רבים, שקוראים ומשננים את השירים שלה. לאחרונה התפרסם גם ספר של דברי פרוזה שלה. הנה דברים שכתבה: "לפעמים כאשר אני לבדי לגמרי, קושר אותי אל העולם חוט הטלפון, הקול, ואני מרגישה נחמה גדולה שגם אחרי מותי יהיה יונק הדבש ואור הפנסים, כי אינני בורחת לאפס מצב".
מאחל לכם, לעולם לא תישארו לבד. חג שמח.
הצד שלנו נכשל כשהניח שניתן להרעיב מיליוני בני אדם ולהאמין שגורמים חיצוניים יעשו את העבודה עבורנו. ממשלה שלא בנתה חלופה שלטונית לחמאס מוצאת את עצמה תחת גינוי כלל-עולמי