"אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי". כך אמרה רות המואבייה לחמותה נעמי, על פי מגילת רות שנקראת בבתי הכנסת בחג השבועות. סיפורה של רות הפך לסמל המתגיירים, שבוחרים להצטרף לעם היהודי. מתברר שבצל מלחמת חרבות ברזל יש מי שבחרו דווקא בעת הזו להצטרף לעם ישראל, בהם אף לוחמי צה"ל. "בבית הדין שלנו", סיפר הרב ד"ר שאול פרבר, יו"ר ארגון "עתים", "ראינו בצל המלחמה עלייה של כ-50% בבקשות של אנשים שרוצים להתגייר. אנשים רוצים להתחבר לסיפור של עם ישראל".
אבי מרעננה הוא לוחם מילואים שסיים לאחרונה את שירותו הסדיר בצה"ל, ואחריו עבר הליך גיור. "אמי לא יהודייה ולכן לפי ההלכה גם אני לא", הסביר. "נולדתי בארה"ב ועלינו לישראל כשהייתי בן ארבע".
בצבא התגייס אבי לסיירת גבעתי, ועם גיוסו הוצע לו להצטרף לקורס הגיור הצבאי "נתיב", אבל הוא ויתר על האפשרות. "אחד החברים בגבעתי סיפר לי שהתגייר בצבא ושמי שליווה אותו בתהליך היה גלעד ניצן ז"ל, ששירת איתנו. הייתה לי מחשבה שגלעד, בחור דתי מיוחד מאוד, מהיישוב שילה, ילווה גם אותי בתהליך, אבל הוא נפל במלחמה".
בחופשת השחרור שלו החל אבי את קורס הגיור. "התחברתי ממקום מאוד עמוק לסיפור של העם היהודי. כילד שמעתי הרבה סיפורים על סבא שלי מצד אבא, ששרד את השואה. במלחמה הבנתי את המשמעות של להיות עם, שיהודי הוא יהודי בכל מקום".
יורי שרר, שהשתחרר במארס האחרון משירות סדיר היישר למילואים, נמצא בסיום שלבי הגיור. "גדלתי באשקלון עם חברים ישראלים שרובם מסורתיים, ולצידם תמיד היה לי את אורח החיים היהודי, חגים, מנהגים והכל, תיאר. "בתיכון, כשהתחלתי להתמיין לתפקידים בצבא, קיבלתי הזמנה לקורס גיור. בשנות הנעורים הייתי בנתק מהוריי, ולא ידעתי באופן מוחלט שאני לא יהודי, אבל ההזמנה לגיור אישרה את זה".
אירועי המלחמה היו אלה שהביאו את שרר בסיום שירותו להתחיל בהליך הגיור. "תמיד הרגשתי את הנוכחות של אלוקים", סיפר. "הייתי מתפלל שאצליח במשימות שהיו לי. ב-7 באוקטובר, כשהוקפצתי מהבית לזיקים ולמעבר ארז, מה שבער לי זה להגן על מדינת היהודים, ולאורך הלחימה – זה גרם להתחבר הרבה יותר לעם ולארץ ולהרגיש שייך. לאורך המלחמה לא יוצאים לי מהראש החטופים והאזרחים שלמענם אנחנו נלחמים, במדינה אחרת בלי העם הזה, זה לא היה עובר ככה. החיבור לעם הזה נהיה הרבה יותר חזק, ובקורס 'נתיב' קיבלתי את המסגרת והליווי ברמה מאוד גבוהה".
מיכאל (33), שבימים אלה נמצא בהליך שיקום אחרי שנפצע בעת שירות מילואים במלחמה, עבר גם הוא הליך גיור. "ידעתי שאני לא יהודי כי גדלתי בפנימיות, וילדים אומרים הכל בפנים. גם לא עשו לי ברית, אז ידעתי שאני שונה", סיפר.
כנער איבד מיכאל את אביו, והחל להתקרב לדת היהודית. "הרגשתי שאלוקים שומר עליי", תיאר. "הייתי מתפלל למשהו ונענה. הייתי בא לבית כנסת, מתפלל, אבל לא יכול להיות חלק באמת. לא היה לי כיף לחיות ככה".
מיכאל התגייס לשירות צבאי משמעותי, ואחריו החל בהליך גיור שלא סיים. בהמשך ניסה עוד פעמיים. "ב-7 באוקטובר גויסתי למילואים", סיפר. "כשהתחילה המלחמה ביקשתי מבית הדין לגיור לזרז את התהליך, כתבתי להם במכתב שאני נמצא בעזה ואני לא יודע מה יקרה, ואם חלילה יקרה משהו, אני רוצה למות כיהודי. המלחמה נתנה לי להרגיש שאני חלק מהסיפור. אני רוצה להיות חלק מהעם היהודי, לא רק במלחמה, אלא גם בזהות שלי. התגיירתי דרך 'נתיב'. עמדתי בפני בית הדין לגיור כמה פעמים עד שהצלחתי לענות על כל השאלות וקיבלו אותי כיהודי. זה תהליך לא כל כך קל, אבל לא צריך לפחד. בסוף בבית הדין לא רוצים להכשיל אותך, אלא שתעשה את התהליך כמה שיותר טוב. ולעבור את זה ולהיות חלק מהעם הזה - זה מדהים".
