בעקבות תלונות מצד מ"פים, מג"דים ומח"טים בנוגע למודל שהתחיל בשנה שעברה ומאפשר לזמן את אנשי המילואים, בעיקר הלוחמים, לחודשיים וחצי של שירות מדי שנה, באגף כוח אדם של צה"ל שוקלים מודל חדש: שירות בשלושה מקטעים של שלושה שבועות עד חודש במקום רצף אחד ארוך, אבל בלי ההפוגות הממושכות שניתנות כיום למילואימניקים רבים במהלך השירות.
בחודשיים האחרונים, בשל המהלך הקרקעי המוגבל של צה"ל ברצועת עזה, קיבלו עשרות אלפי חיילי מילואים זימוני פתע שגרמו לכך שהשירות שלהם חצה את רף החודשיים וחצי. אבל הבעיות צצו עוד קודם לכן. קצינים רבים דיווחו כי בגלל העומס הקיצוני והשחיקה המתגברת הם נאלצים לשחרר חיילים לבתיהם לימים ארוכים, לעיתים שבוע ברצף, כדי לאפשר להם לקבל מעט חמצן, לשמר קשר עם הבית והמשפחה ולהמשיך, ולו בצורה חלקית, לעבוד או ללמוד. במהלך ימים אלה, שבחלק מהמקרים הצטברו לשלושה או ארבעה שבועות מתוך מילואים של חודשיים וחצי, הם קיבלו שכר מצה"ל למרות שהיו בבית.
"המטרה הייתה טובה, אבל התוצאה פחות", מספר מפקד יחידת מילואים, "המצב יצר כאב ראש גדול מאוד למ"פים ולמג"דים בניהול כוח האדם, וגם הלוחמים לא יכולים להרגיש לגמרי בבית כי בכל רגע יכולים להקפיץ אותם לבסיס".
למרות הבעייתיות של הסידור הזה, מג"ד במילואים מאוגדה מרכזית שפועלת בצפון וברצועת עזה מסביר שאין למפקדים ממש ברירה: "ההתעסקות בשחיקת החיילים שלנו ובמצוקות שלהם בבית תופסת כבר שליש מהזמן של המ"פ ושל המג"ד. הרצון שלנו כמפקדים הוא להקל ולשחרר עד כמה שניתן כדי שלא נאבד אותם ולא ניכנס איתם למצב של ראש בראש. יש לנו רשימות של לוחמים שלא חוצים את הגבול כי הנשים שלהם מסרבות לכך ומאיימות בגירושים, אז אנחנו מאפשרים להם לבצע תפקידים אחוריים. יש לוחמים שמסכימים להגיע רק לשלושה או חמישה ימים מתוך חודשיים וחצי – וגם זה יותר טוב מכלום, כי זה מקל על נטל המשימות המבצעיות".
לדבריו, הוא וחבריו מקדישים זמן רב לא רק בשיחות עם החיילים בניסיון לשכנע אותם להגיע, אלא גם בשיחות עם המעסיקים שלהם, שמתקשים לעמוד בהיעדרותם לפרקי זמן כה ארוכים ושוקלים בלית ברירה לפטרם. "זה בעייתי לצפות מחברות פרטיות וממוסדות ציבוריים שיוותרו פעם אחר פעם על המנהלים שלהם או על עובדים בתפקידי מפתח לשבועות ארוכים. השיפויים שהגופים האלה מקבלים לא מכסים אפילו חצי מהנזקים הכספיים שנגרמים להם. לכן, יש אצלנו מקרים שבהם מוסדות ציבוריים כמו בתי חולים פיטרו עובדים כי הם באו שוב ושוב למילואים. יש חברות גדולות שעוטפות את העובדים המילואימניקים שלהן בהערכה, אבל באותה נשימה המנהלים מזהירים שיש גבול למה שהם יכולים לספוג. חברות קטנות ובינוניות בכלל לא יכולות להרשות לעצמן לוותר כך על עובדים. וגם אם אין פיטורים – עובדים שהם לוחמים במילואים מן הסתם לא מקודמים, הקריירה שלהם תקועה, ועובדים אחרים מתקדמים על חשבונם".
כדי לטפל בבעיה, שוקלים באכ"א מודל אחר: לוחמי המילואים יזומנו למילואים כל שלושה-ארבעה חודשים, כשכל סבב מילואים יימשך רק שלושה שבועות עד חודש. לאורך סבב השירות יהיו מעט מאוד חופשות, בעיקר בסופי שבוע, וכך כל מעייניו של הלוחם יהיו נתונים לשירות המילואים והוא לא "יתפזר" בין הבית לצבא שוב ושוב. הנטל יישאר דומה: סדר גודל של חודשיים וחצי עד שלושה בשנה – אך בפיזור שונה. זאת, כאמור, בתנאי שזו תהיה שנה ביטחונית "רגועה".
מדובר במתווה שיכול להקל על המפקדים, אך יפגע כלכלית בחלק מהמשרתים: במודל הקיים יש לא מעט חיילי מילואים שמנצלים את אותם ימים ארוכים בבית במהלך המילואים לעבודה או לניהול העסק שלהם, וכך הם מרוויחים כפול – גם משכר או הכנסה בחייהם האזרחיים וגם מהתגמול על ימי המילואים באותו זמן. במצב החדש, אם יאושר, החופשות בבית על חשבון המערכת יתקצרו למינימום.
אולם גם בצה"ל מבינים כי זהו טלאי ולא פתרון מהותי. קצין בכיר באכ"א אמר לאחרונה ל"ידיעות אחרונות": "לאורך זמן חייבים לראות איך מפחיתים את העומס ממשרתי המילואים. גם חודשיים וחצי בשנה זה הרבה, והשנה זה כבר יהיה יותר מזה בגלל המהלך הקרקעי בעזה. יש לנו מחסור של למעלה מ-10,000 חיילים שנפצעו או נהרגו ועוד אלפים רבים נכנסים בהדרגה למעגל נפגעי הפוסט-טראומה ויורדים ממצבת כוח האדם. הפתרון הוא הארכת שירות החובה בחזרה ל-36 חודשים והגדלת מאגר משרתי החובה ממגזרים נוספים". מה לעשות שאותם מגזרים לא ממש מוכנים לכך?
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: הנושא נמצא בבחינה, וכל החלטה תיקבע בהתאם להתפתחויות המבצעיות.
