תומר צ'סקלה התחיל את הקריירה שלו בכלל בחיי הלילה. הכי רחוק בעולם מרכזי עגבניות, לולי ביצים וירקות קפואים. צ'סקלה שהיה שותף בברים לוהטים בתל-אביב ובהרצליה פיתוח עם שותפים כמו אייל קיציס — הוא כיום הבעלים של חברת פריניר, יצרנית רכז העגבניות הגדולה בישראל.
"בגיל 30 עזבתי את הברים. אבא שלי חלה המשפחה ביקשה שאבוא לעזור בעסק המשפחתי. עבדתי איתו שנתיים בפריניר ביחד עד שנפטר. ואז השותפים אמרו לי: 'זה לא תפקיד בירושה' אנחנו רוצים להביא מנכ"ל מקצועי שכיר, אז עזבתי. אחרי שבע שנים ושני מנכ"לים שכירים קראו לי לחזור — פריניר כמעט קרסה, אני מעריך שהחזירו אותי לסגור את העסק, אבל להפתעתם שבע שנים אחרי, אנחנו שותלים עגבניות – שליש מהתצרוכת של המפעל אנחנו מגדלים וקוטפים לבד".
עשית סיבוב פרסה די רציני מהברים לפריניר.
"אומנם גדלתי כילד במפעל, אבל לאחר השירות הצבאי בצנחנים והטיול הגדול, הלכתי ללמוד ברייכמן והשתלבתי בחיי הלילה של גוש דן. הייתי שותף עם נפתול (ממשפחת נפתלי בעלי 'ביג - מתחמי קניות') ועוד כמה חברים ב'קייזר סוסה' בר מצליח בזמנו בהרצליה ובתל-אביב בבר 'ראסטי ג'יימס'. אני לא שותה, לכן אני תמיד הייתי השותף שנשאר מאוחר לסגור את הקופה.
"בהמשך אייל קיציס שהיה לקוח קבוע בקייזר נכנס שותף בבר. כשעזבנו את חיי הלילה, הקמנו חברה שעסקה באנרגיה סולרית שנסגרה בינתיים. לפני 13 שנה, יזמתי והקמתי עם קיציס את מפעל מיון הביצים 'נוף הגליל' שמפיץ מדי חודש 6 מיליון ביצים לקמעונאים. בנוסף בבעלותנו לול בפקיעין עם 4,000 מטילות".
אתה שותף עם אייל קיציס, במפעל למיון ושיווק ביצים וגידול מטילות. נשמע כמו קטע מארץ נהדרת?
"קיציס חבר ושותף טוב, מאוד אינטליגנטי, קולט מהר, היו לנו תקופות קשות בהתחלה והוא תמיד תמך".
2 צפייה בגלריה
"קיציס היה לקוח קבוע בבר ונכנס כשותף. כשעזבנו את חיי הלילה, הקמתי איתו מפעל למיון ביצים שמפיץ 6 מיליון ביצים מדי חודש. קיציס הוא חבר ושותף טוב, מאוד אינטליגנטי, היו לנו תקופות קשות והוא תמיד תמך" | צי
"אני כמו ד"ר שקשוקה"
הפרויקט הגדול של צ'סקלה עכשיו הוא ההחייאה של מפעל "פרי הגליל" בחצור הגלילית שכבר שנה מושבת. המפעל שידע לאורך 60 שנות קיומו אינספור משברים, שגררו פיטורים, מחאות, צמיגים בוערים ומצוקה של עובדים — זוכה לסיכוי מחודש. אחרי שנקנה על ידי משקיע אמריקאי, הוא הושכר לפני חודשיים לפריניר, שכבר גייסה חזרה 100 עובדים והחלה להניע את גלגלי המכונות.
עבור צ'סקלה המטרה ברורה: לעצור את הריטואל האכזרי של קריסת המפעל כל כמה שנים ולהציג שיטת תפעול שונה לגמרי שתיתן פייט לסנפרוסט של תנובה. "עד היום פרי הגליל נכשל תחת כל בעלות, איתנו זה לא יקרה. אנחנו בונים את המפעל מחדש לסיפור הצלחה", הוא מצהיר.
עסקי מזון תמיד היו במשפחת צ'סקלה. הסבים של תומר היו בעלי מאפיית צ'סקלה בגבעתיים שהתחילה בחצר ביתם — הבית שבו מתגורר כיום תומר עם משפחתו. הכניסה כעת לפרי הגליל היא סגירת מעגל. בשנות ה-90 באחת מהנפילות של "ויטה פרי הגליל", יעקב צ'סקלה התמודד על רכישת החברה. בראיון "לממון" אמר אז: "נהפוך אותה לאחת מחברות המזון הטובות בארץ", אך הממונה על ההגבלים דאז, התנגדה. בנק לאומי הנושה הגדול העדיף קבוצת משקיעים אחרת והעסקה לא יצאה לפועל. גם הרוכשים החדשים, הגיעו לאחר מספר שנים לכינוס נכסים, וצ'סקלה שוב התמודד על הרכישה — הפעם מול הבעלים של רשת "חצי חינם", ושוב הפסיד. "הפסדנו בהתמחרות לקבוצת חצי חינם ויצאתי נסער", נזכר תומר, "פיני גורביץ' מנכ"ל יכין, שהתמודד גם הוא, אמר לי אל תתרגש עוד כמה שנים ניפגש כאן שוב וכך בדיוק היה".
עכשיו תצטרך להתמודד בתחרות מול סנפרוסט, ששולט בשוק הקפואים ומול המון יבואנים בתחום?
"סנפרוסט היא מודל לחיקוי שלי. אני אהיה זול מהם. לצד הקפואים והצ'יפס נעסוק גם בשימורי ירקות כמו אפונה, תירס, גזר וחומוס. כשפרי הגליל נסגר, נוצר ואקום בשימורים שאליו נכנסו יבואני שימורים מסין ותאילנד, ואני אומר לך, התירס שמיובא משם לא איכותי, לא טעים וגם הגרגירים קטנים.
"אנחנו בונים עכשיו את המפעל מחדש. עד היום המפעל נכשל תחת כל בעלות, בעיקר בגלל ניהול לא מקצועי. אני מאמין שאנחנו נצליח. גם בפריניר אני מתמודד עם יבוא במיוחד טרנד המזון האיטלקי שאהוב בישראל שחיזק את התחרות, במיוחד המותג 'מוטי' מאיטליה. אנחנו מתמודדים גם במחיר זול יותר וגם בטעם שמותאם יותר לישראלים, מי יכול להמציא רוטב 'פיתה- פיצה'? זו המצאה ישראלית - רק אנחנו. רוטב לשקשוקה, רוטב לספגטי שילדים אוהבים. עשינו טעימה עיוורת לקבוצות מיקוד מול 'מוטי' יצרנית רכז העגבניות הידועה מאיטליה ופריניר מוקמה ראשונה בטעם", אומר תומר ומוסיף בחיוך: "בעצם אני ד"ר שקשוקה — יש לי גם את רוטב העגבניות וגם את הביצים".
כרוניקה של משבר
ויטה פרי הגליל בשמו המלא, הוא יותר מסיפור על עוד מפעל שכשל. הבעלים האחרונים — משפחות שלום וקופרלי מרשת "חצי חינם" מכרו אותו למשקיע יהודי-אמריקאי בעבור 110 מיליון שקלים — לאחר שהסב להם הפסדים במשך שנים. המשקיע האמריקאי השכיר את המפעל לפריניר שנכנסת לראשונה לתחום הירקות הקפואים ושימורי ירקות. פרי הגליל מסמל תפיסה שרווחה בעבר לגבי עיירות פיתוח, הקמת מפעל בסיוע ממשלתי, שיהווה מוקד תעסוקה מרכזי, לפעמים כמעט יחיד – לידיים עובדות מקרב התושבים, וגם אם הוא נכשל כלכלית, המדינה, מנשימה אותו בסיוע מענקים והקלות כדי להימנע ממראה הצמיגים הבוערים והעובדים המתבצרים בפתח העיירה.
ב-1960 מפעל פרי הגליל הוקם כמפעל שימורים בתקציב ממשלתי על ידי החברה לפיתוח הגליל. כבר ב-1964 דוח מבקר המדינה טען כי הציפיות לגבי תפוקת המפעל היו אופטימיות מדי והמפעל סבל מהפסדים מתחילת דרכו. הוא נסגר לראשונה בשנת 1963. המדינה הוציאה אותו לכירה הוא נמכר תחילה למפעל של קיבוץ ברור חיל ולאחריו לקונצרן כור, שהוסיף לו את הירקות הקפואים. ב-2001 הוא התגלגל לידי קבוצת משקיעים בשם 3I שקנתה במקביל את ויטה ממשפחת ברגר ומיזגה אותה לתוך פרי הגליל. בשנת 2010 החברה שוב עמדה על סף חדלות פרעון ונמכרה לבעלי רשת הסופרים חצי חינם. ב-2011 ניסיונות הבעלים לבצע התייעלות ופיטורי עובדים כשלו, העובדים שבתו, השרים לחצו להימנע מפיטורים ובעלי החברה הודיעו שללא סיוע ממשלתי ייסגר המפעל. הממשלה אישרה את הסיוע, אך למרות זאת המפעל נסגר לפני למעלה משנה, וכאמור נמכר לאחרונה. לא מפתיע שאחד הדברים הראשונים שעשה תומר זה להחליף את השלט הענק שהתנוסס על המפעל מויטה פרי הגליל ל"פריניר". "לא רצינו להיות מזוהים עם מותג שנתפס לאורך השנים כנזקק ונתמך", הוא מסביר.
לא רבים יודעים אבל השותפים של תומר, ובעלי המניות (50%) בפריניר הם האחים המיליארדרים לבית נקש שהגשימו בשנות ה-70 את החלום האמריקאי כשהשיקו את מותג הג'ינס "ג'ורדאש" שכבש את ניו-יורק ולוס אנג'לס בסערה. האימפריה שלהם כוללת כיום מלונות (כדוגמת סטאי ואורכידאה) בארץ ובחו"ל, נכסי נדל"ן חובקי עולם, הבעלות על חברת התעופה ארקיע ועוד. לפני שלושה שבועות רפי נקש הגיע לארץ ויחד עם רעייתו השתתף, כבעלים, באירוע בנתב"ג להשקת מחלקת הביזנס הראשונה בקו של ארקיע לניו-יורק. באותו ביקור הוא קפץ לראות את מפעל פרי הגליל בחצור הגלילית. "הוא ממש דרש לבוא לכאן, הוא היה כל כך נלהב, שכשהגענו למפעל, הוא פתח את דלת הרכב ורץ קדימה", מספר תומר. "הוא בן 81 ואני נאלצתי לרוץ אחריו. הוא איש תעשייה בנשמתו. עד היום הם יצרני ג'ינס גדולים".
גם פריניר הוקם על ידי ארגון מגדלי הצפון, במטרה לסייע למגדלים וגם הוא נקלע לקשיים לאחר שנתיים בלבד, וב-1987 מונה לו כונס. גם כאן הנושה הגדול היה בנק לאומי. יעקב צ'סקלה ז"ל היה בעל מפעל שימורים בנגב והתמודד על הרכישה. בנק לאומי העדיף שלצד השותף עם הידע יהיה גם שותף עם כסף, והביא את האחים נקש לעסקה. 20% נוספים ממניות פריניר מצויים בבעלות רינה כהן מי שהייתה מזכירתו של יעקב צ'סקלה, ובת זוגו בשנותיו האחרונות. היא זכתה במניות בקרב משפטי שמתנהל עד היום על הירושה.
מפתיע שהנקשים המיליארדרים שפועלים בעסקי ג'ינס, תעופה, מלונאות ונדל"ן ממשיכים כל השנים להחזיק במפעל לרכז עגבניות לשוק המקומי?
"הבנקים הנושים של פריניר חיברו לנו אותם כשותפים, יש לנקשים בארץ גם את חברת חלוצה שמגדלת זיתים במטעים ברביבים בדרום ומייצרת שמן זית, זה בכלל לא עניין של כסף, זה ציונות אצלם. לרפי יש מרץ עצום, את העסקה עם פרי הגליל עשיתי מולם בטלפון".
הסוד של העגבניות
פריניר מעסיקה 650 עובדים ומחזור מכירותיה כ-150 מיליון שקלים לשנה. בעבר הייתה ספקית גדולה של רכז "היינץ" יצרני הקטשופ הבינ"ל ושל רשת וולמארט, עד שהשקל התחזק והיצוא הפך ללא כדאי. צ'סקלה הפך את פריניר ליצרנית רכז ורוטבי עגבניות הגדולה בישראל. "חשבת על זה שאין בית בישראל מכל מגזר ועדה, שאין לו במזווה רכז עגבניות?", אומר תומר, "זה מוצר בסיסי שעולה שקלים בודדים ומשמש בסיס כמעט לכל תבשיל ורוטב. עשו סקר על מוצרי המזון הנמכרים ביותר ואנחנו יצאנו בעשירייה הראשונה ליד תנובה, אסם וקוקה-קולה. שבוע הסתובבתי עם החזה נפוח".
כמה ק"ג עגבניות נדרשים כדי לייצר קילו רכז?
"נדרשים 6 ק"ג עגבניות לייצר 1 קילו רכז, מדובר בעגבניות מזן מיוחד לתעשייה: עמיד יותר ובעל תכולת סוכר גבוהה, בהשוואה לעגבניות המאכל. כיום אנחנו מגדלים בעצמנו שליש מתצרוכת העגבניות שלנו, תהליך היצור כולל סחיטת מיץ העגבנייה ואידויו עד קבלת הרכז. על אריזות הרסק לצרכן: מופיע סימון X 22 או X 28 שנועד לציין את רמת הסוכר שמופק מהעגבניות - ככל שהיא גבוהה יותר, יש פחות נוזלים והרסק מרוכז יותר. הרכזים ללא חומר משמר".
כשתומר רוצה להרשים את האורחים הוא לוקח אותם לברז ממנו יוצא רסק עגבניות טרי ומורח להם על לחם, וכולם מתמוגגים.
איזה מהלכים עשית מאז שנכנסת לפריניר?
"ביצעתי התייעלות: הקמנו פאנל סולרי על גג המפעל, עברנו משימוש במזוט לגז, הכנסנו אוטומציה והמפעל רווחי. מרגע שחזרתי ולמרות העלבון שחוויתי — היחסים עם הנקשים חבריים. כשלבן שלי היה לפני שנתיים בר מצווה נסענו לארה"ב לראות כדורסל, בניו-יורק הייתי בפגישה עם רפי נקש, כשהוא שמע על בר המצווה הוא נתן לנו כרטיסים למשחקים של ה-NBA במדיסון סקוור גארדן בתא צפייה עם כיבוד והכל במקומות הכי טובים שיש, הזמין אותנו על חשבונו למלון הפאר שלהם במיאמי, הם רכשו את הבית של מעצב העל ורסצ'ה שנרצח על מדרגות ביתו והפכו אותו למלון פאר. אמרתי לבן שלי: 'לי בבר מצווה, לא היו דברים כאלה'".
מתי פעם אחרונה העליתם מחיר בפריניר?
"לפני חצי שנה, האריזות עלו וגם ההובלות. אנחנו לא בגודל של תנובה או קוקה-קולה, שמודיעים לקמעונאי העלנו מחירים וזה הופך לעובדה. שנה חיכיתי מחוץ למשרדים של רשתות המזון הגדולות עד שאישרו לי עליית מחירים. למזלי, היום אנחנו מגדלים חלק בעצמנו, רכשנו ציוד יקר: טרקטורים ומכונות שותלות, קומביין לקטיף והיום אנחנו שולטים בתהליך הייצור מהשתילה עד הקטיפה ונותנים שירותים גם לאחרים. למעשה נכנסנו ממש לחקלאות, לא רק תעשייה.
"קופסת רסק 100 גרם, המוצר הכי נמכר שלנו, זה מוצר בסיסי שעולה פחות מ-2 שקלים. לא שזה מונע מאנשים לצלצל אליי ולהתלונן שלוש שעות אם נתקלו בבעיה: האריזות של הרכז רגישות ואם ספגו מכה, בסופר או בדרך הבית, נכנס אוויר ועלול להתפתח עובש. בטווח המיידי לא מתוכננת עלייה נוספת. היו גם שנים שהפסדנו, בשנת 2018 אבא מכר 20 דונם שהיו בבעלותו כדי להכניס כסף לחברה, עכשיו אנחנו בסדר".
