מכירים את זה שאתם מתיישבים במסעדה, מולכם תפריט שלא נגמר, 600 אופציות, ועדיין אתם לא מוצאים מה לאכול? אז נבחרת ישראל כשמתפרסם הסגל לקראת משחקיה הבאים.
הבאזר לסיום אחת העונות המותחות שידענו רק נשמע. הכל חם, ברור מי בכושר ומי יצא ווינר. ובכל זאת לך תרכיב 11 עבור הנבחרת שלנו, כשבסוף מולך רשימת מועמדים שכמו משקפים את הסאגות הלא פתורות של העונה.
למשל חלוץ מוביל. למחזיקת הגביע הטרייה אין כזה מובהק. גם אצל האלופה, בתום עונה שלמה, לא נוצרה היררכיה ברורה בשפיץ. ואתם יודעים איך שני חלוצי החוד של מכבי חיפה, שאמנם הביאו מספרים, סיימו את העונה. אז מה עושים? אתה עובר שוב ושוב על התפריט, ופתאום בא לך על המנה הישנה והטובה. זו שכבר הוציאו.
ערן זהבי. גם אתם אמרתם את זה איתי? שכחו מזה, טיפשי לגמרי. בן 38, כמעט. לא ברור אם פרש או אם בכלל בא לו. ובכל זאת, במאני טיים של הליגה אפילו המאמן שייבש אותו לא מצא אופציה יותר טובה. ואם מאמן הנבחרת הגיע עד לליגה השנייה בחיפושיו אחרי חלוץ, אולי זה לא מופרך כל כך.
וחוליית הגנה - אחרי עונה שהייתה קטסטרופה דפנסיבית קולוסאלית - אתם מצליחים להרכיב מהסגל הזה? בהנחה שהתייצבנו על אלי דסה ורוי רביבו כמגינים, יש לנו בלמים? כרגע יש את השלושה של מכבי ת"א – סתיו למקין, רז שלמה ועידן נחמיאס. רק שההגנה של האלופה לא בדיוק הייתה משהו להתפאר בו, ונחמיאס את שלמה אפילו לא היו שחקני הרכב יציבים.
ומחמוד ג'אבר, ההימור הגדול של רן בן-שמעון עד כה, עדיין במצב צבירה באנקר? ואוסקר גלוך, הספיק להתבגר מאז הפעם הקודמת, להלן שלושה חודשים, כשקיבל את מושכות המנהיג?
בקיצור, עוד עונה מאחורינו, הסגל מעודכן, ההתלבטויות של פעם. לפחות בעמדה של מנור סלומון, אולי גם אצל דור פרץ, ובתחנה האחרונה אצל החבר דניאל פרץ, אנחנו סגורים. התחלה של ארוחה.
