המורה למחול והרקדן דוד דביר זוכר היטב את המפגש הראשון שלו עם רקדן הבלט והכוריאוגרף ולרי פאנוב, שהלך לעולמו אתמול (ג') בגיל 87.
"נפגשנו ב-1974", הוא אומר, "זמן קצר אחרי שפאנוב ואשתו גלינה עלו לארץ מברית-המועצות. הם הגיעו לכאן אחרי קריירה גדולה שם. במשך שנתיים היו מסורבי עלייה, ורבים התגייסו כדי לעזור להם לעלות לארץ. בעזרת הברונית בת-שבע דה-רוטשילד הם הגיעו ללהקת בת דור, שבה גם אני רקדתי, וגם אשתי דליה, וכעבור זמן קצר עזבו לחו"ל. אחר כך חזרו לארץ והצטרפו ללהקת בת שבע. הוא יצר ללהקה ריקוד שהיה שחזור של כוריאוגרפיה שיצר בברית-המועצות, כשהוא וגלינה היו הרקדנים הראשיים בו; ריקוד מאוד קומי. עם הריקוד הזה נסעה הלהקה לסיור בארצות-הברית".
איך היית מאפיין את פאנוב כרקדן וככוריאוגרף?
"הוא היה אמן בכל רמ"ח איבריו, רקדן אופי מאוד חזק ואיש עם חזון. הוא בעיקר היה איש מאוד טוב ומאוד מוכשר. אני זוכר שאחרי פרידתו מגלינה הוא הקים להקה ובית ספר למחול באשדוד. זאת הייתה הבטחה גדולה מאוד, אבל ההצלחה לא הייתה כל כך גדולה, למרות התשוקה הגדולה שלו ללמד וליצור. בשנים האחרונות הוא יצר פחות והסתגר הרבה בבית. למרות הכל, נתנו לו הרבה כבוד, לשמחתי".
פאנוב נפטר זמן קצר לפני שאמור היה לקבל פרס מפעל חיים מטעם אגודת אמני ישראל (אמ"י). "פאנוב היה מהדמויות המשפיעות ומעוררות ההשראה שידע עולם המחול הישראלי והבינלאומי", נמסר מאמ"י. הוא היה נשוי שלוש פעמים והשאיר שלושה בנים – בן מכל אחת מנשותיו. הלווייתו תתקיים היום (ד') ב-16:30 בבית העלמין באשדוד
