ביום הזיכרון האחרון הגיעה תמר נזרי-בוכניק אל קברו של אחיה התאום, רס"ן גיא נזרי, בבית העלמין הצבאי בעתלית, כשהיא בהריון מתקדם. "להגיע לפה לחלקה של גיא, להבין שעוד מעט אהיה אמא בעזרת השם, וגיא לא יהיה לידינו, זה מטלטל מאוד", אמרה בצער.
אתמול, בבית החולים בני ציון שבחיפה, הביאה תמר (25) לעולם את בנה הבכור, כשהיא מוקפת באחיה הצעיר יובל, הבעל אופיר, והוריה יעל ומייק. במשפחה, שידעה רק צער מאז נפילתו של גיא באוקטובר 2024, הזילו דמעות של אושר. זהו נכד ראשון למשפחה, המתגוררת בעתלית.
"פגשנו את אלוהים היום בבוקר, הוא חיבק אותנו חזק ואנחנו אותו", כתבה תמר בפוסט מרגש שפירסמה אתמול. "וגיא היה שם בכל רגע, נוכח, מלטף, מחבק".
רס"ן גיא יעקב נזרי, מפקד פלוגה בגדוד 52 בעוצבת עקבות הברזל, נפצע באורח קשה ב-19 באוקטובר האחרון בקרב בצפון רצועת עזה. תשעה ימים לאחר מכן מת מפצעיו. בן 25 היה בנופלו. הותיר אחריו הורים ואת תמר, אחותו התאומה, ויובל האח הצעיר.
"יום לפני שאחי נהרג, הרגשתי שמשהו רע קורה", סיפרה תמר. "יום לפני שהוא נפצע התעוררתי בבהלה, ירדתי לסלון ואמרתי לאמא 'את לא מאמינה, חלמתי שגיא מת'. אמא ואבא ניסו להרגיע אותי, אבל הרגשתי שמשהו רע קורה לו. ככה זה, קשר של תאומים".
תמר סיפרה על הגעגועים לאחיה: "גיא הוא אח תאום נדיר – הוא דאג לי מאוד, כתב לי, הקליט לי אינספור הודעות, היינו מדברים על הכול. היו לנו חברים משותפים, המון קשרים. כמה הוא דאג לי, בדק מי זה החבר שאני יוצאת איתו, שהכול בסדר איתי".
האחים התאומים אפילו יצאו יחד לקורס קצינים בבה"ד 1. "הוא כל הזמן אמר לי 'תמיד תזכרי, נגיע לצבא, נעשה שליחות ונהיה קצינים'. גיא היה מפקד פלוגה, אני קצינה בחיל חינוך. כל הזמן הוא דיבר על ערכים שיש להנחיל לחיילים – על אהבת המולדת, לתת, לתרום. כשהתגייסנו חייכנו שנינו בתעודת החוגר הצה"לית. גם אז, הוא דאג לי כל הזמן – גונן עליי, בדק שהכול בסדר איתי, אפילו שהוא מפקד, מוביל חיילים עם הפלוגה שלו בעזה", אמרה.
כמה חודשים לפני מותו, בהרצאה שהעניק בבית ספר בחיפה, אמר רס"ן נזרי: "אני רוצה להגיד משהו אחר. טוב לחיות בעד ארצנו. אני לא פה כדי למות בעד ארצנו. זאת האמת. אף אחד לא כאן כדי למות בעד ארצנו. אנחנו פה להילחם, להישאר חיים, עם ישראל הוא עם חזק".
