במובנים רבים, השמחה של נבחרת ירדן היא השמחה של נבחרות צפון-אפריקה. כשהמרוקאים, האלג'יראים והטוניסאים עולים למונדיאל מדובר בניפוח חזה לאומי שמכניס את העולמות הערביים והאיסלאמיים למעגל אחד של חוגגים. אבל יש פה שוני: השכנה שלנו, שעלתה ביום חמישי למונדיאל הראשון בתולדותיה אחרי 0:3 על עומאן, היא אסלית.
1 צפייה בגלריה
(אקסטזה. שחקני נבחרת ירדן בטירוף אחרי הניצחון בעומאן | צילום: Ameen Ahmed/NurPhoto via Getty)
זו לא נבחרת של צרפתים עם שורשים נכונים ורקע סופר-מקצועני שהתקבצו כדי לייצג את המולדת של אבא/סבתא, כפי שהייתה במידה רבה מרוקו במסע לחצי גמר גביע העולם ב-2022. הירדנים בנו את עצמם מאפס ונותנים לאוהדים חיבור אמיתי לתרבות, כמו בחגיגת השער המפורסמת המדמה אכילה במעגל של המאכל העממי מנסף. רובם משחקים בליגה המקומית, ופרט לשני ילידי גרמניה ואחד אמריקאי, כולם משם: מעמאן, עקבה, רוסייפה, אירביד, א-רמת'א. מוסלמים ונוצרים. הם התחשלו במדינה שהענף היה בה חובבני מינוס והנבחרת שלה אפילו לא השתתפה במוקדמות המונדיאל עד לקראת הטורניר ב-1986, ויצרו כוח שלא השיג את הכרטיס רקק בגלל ההגדלה של המונדיאל, אלא תפס בצדק את אחד המקומות הראשונים בין ענקיות היבשת. זו גאווה אחרת לגמרי, כזו שהיממה את ירדן והכניסה אותה לטראנס.
שני כוכבים והגרלה נוחה
את "אלנשאמא" ("האביריים", הכינוי של הירדנים שדבק גם בנבחרת) מאמן ג'מאל סלאמי המרוקאי, שמביא איתו ניסיון של שלוש דקות שלמות במונדיאל 1998. הוא הפך למאמן מוערך בליגה המרוקאית, לפני שירדן פנתה אליו בשנה שעברה. ירדן זכתה להגרלה נוחה בסיבוב השני, ואז קיבלה את הבית הקל מבין השלושה. היה ברור מראש שדרום-קוריאה תשלוט, אך הכרטיס השני היה פתוח לגמרי. ברגע שירדן התמצבה עם כדורגל מסודר, ממושמע ואחראי, היא לא השאירה סיכוי לשתי היריבות על המקום השני – עיראק ועומאן – ואפילו הוציאה נקודה בסיאול. לפני שנה וחצי ירדן דורגה במקום ה-87 בעולם – וכעת היא במקום ה-62, רחוק מישראל (78), וצפויה להתקדם עוד יותר בדירוג הבא.
שני שחקנים ניצבים כיום מעל כולם. הראשון הוא מוסא א-תעמרי. הקיצוני הימני התבלט בליגה המקומית, משך את העין של אפואל ניקוסיה, נבחר לשחקן המצטיין בקפריסין, זינק ללובן הבלגית, הרשים מספיק כדי לעבור למונפלייה הצרפתית – ולפני 4 חודשים ראן שילמה עליו 9 מיליון יורו, סכום שמצדיק את הכינוי "מוחמד סלאח הירדני".
א-תעמרי, מחרתיים בן 28, מושלם לתפקיד "הפנים של הנבחרת". הוא השחקן המלהיב ביותר בסגל אפור וגם מוסלמי אדוק שזוכר את הקוראן בעל פה. א-תעמרי הוא גם אחד משני ירדנים בלבד באירופה – אבל היחיד שבאמת נחשב, כי השני, הבלם אחמד אסאף, מככב ברומלאנז' מהליגה השנייה בלוקסמבורג...
הגיבור האקטואלי הוא עלי עלואן (25). החלוץ, אחד משלושת חברי הסגל המשחקים בסלאנגור המלזית, הוא 9 קלאסי שיודע להחזיק את הכדור ולפתוח שטחים, וגם להבקיע – והרבה. במשחק המכריע בעומאן הוא כבש שלושער שייכנס להיסטוריה. אולי זו הייתה המקפצה שלו לליגה גדולה, או שכמו ממלכה שלמה, הוא יחכה לקיץ הבא, לרגע שבו כל העולם יראה אותו, כדי להעפיל לפסגה חדשה.
