"אני רוצה ללכת למרפאה ולקבל טיפול": כך אמרה בשבוע שעבר אסירה בת 48 מבית הסוהר לנשים נווה תרצה, בדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים שבו התחננה לקבלת טיפול פסיכיאטרי.
אלא שכפי שנחשף לראשונה ב-ynet, בשירות בתי הסוהר סירבו לבקשתה - וכעבור יומיים, ביום שישי האחרון, היא אותרה ללא רוח חיים בתאה לאחר ששמה קץ לחייה.
"אני לא צריכה להיות בכלא", אמרה בדיון. "אני צריכה טיפול פסיכיאטרי. אני רוצה ללכת למרפאה ולקבל טיפול". בדיון נכחה באופן חריג גם מפקדת הכלא, שהודתה כי מצבה הנפשי של האסירה "מורכב ביותר". מדובר באסירה שבעבר כבר ניתנו בעניינה החלטות של שופטת בית המשפט המחוזי דנה מרשק-מרום, שהורתה להעבירה לבדיקה פסיכיאטרית, ואף ציינה כי ניתן להפעיל "כוח סביר" לצורך כך. למרות זאת, ההנחיות לא בוצעו ובשירות בתי הסוהר סירבו לבצע את ההעברה. במזכר שכתבה קצינה בכירה בשב"ס, שתוכנו הגיע לידי ynet, נכתב: "מדובר בעצורה אשר אינה משתפת פעולה עקב מצב נפשי קשה ומורכב. כל הניסיונות להוציאה לבדיקה פסיכיאטרית שנקבעה עבורה על ידי בית המשפט והפסיכיאטר המחוזי לא צלחו... הפעלת כוח סביר כלפי העצורה במקרה זה לא תועיל, ואף עלולה לפגוע בסגל לוחמי הכליאה". הנימוק החריג מעורר תהיות, בעיקר לנוכח העובדה ששב"ס מתמודד באופן שגרתי עם פינוי אסירים ביטחוניים - חלקם אלימים ומסוכנים - אך במקרה של האסירה שהייתה במצוקה נפשית עמוקה, בחרו להימנע מהתערבות.
הסנגור של האסירה, עורך דין שירן ברגמן שייצג אותה מטעם הסנגוריה הציבורית: “מרשתי לא זכתה להשגחה מספקת והתוצאה מדברת בעד עצמה". שירות בתי הסוהר מסר בתגובה: "מפאת צנעת הפרט והחיסיון הרפואי, כל שנוכל לומר הוא שהמנוחה שהתה במשמורת שב"ס על פי דין תוך הקפדה על כל צרכיה. ככל שמושמעת טענה, עליה להתברר במקומות המיועדים לכך".
