קורה לעיתים שמפספסים הזדמנות ואפשרות להחתים שחקן מצטיין. לכל אחד זה יכול לקרות. אבל כשמדובר בשני שחקנים, ביחד, שוברי שוויון תוך שנים אחדות, זה יותר מדי. דורש בדק בית. לעשות שיעורי בית. זהו הסיפור של דן ביטון וקינגס קאנגווה. שניהם היו שחקני בית של הפועל באר-שבע. שניהם שיחקו בקבוצת הנוער ויכולתם, כמה טבעי, הייתה חייבת המשכיות בבוגרים. העונה הם חזרו הביתה אבל אפשר לומר כמעט בוודאות שבדרך הקבוצה של אלונה החמיצה עוד שנות צמרת.
הסיפור של הזמבי, קאנגווה, ידוע. הילד ששיחק בנוער, היה יכול להיות כוח חזק בבוגרים תמורת 50 אלף דולר. ברק בכר אימן אז את הבוגרים, והוא טען העונה כי אין זה מתפקידו לדעת כל דבר הקשור בקבוצת הנוער. לא נכון מצידו, כי קבוצת נוער בכל מועדון קיימת בעיקר כדי שמאמן הבוגרים יידע עליה הכל.
בכר הביא כמה שחקנים טובים, אבל לא את קאנגווה שהתדפק על הדלת. בסופו של דבר, אחרי מסלול עוקף של הכוכב האדום בלגרד, בכר המאמן וקאנגווה המצוין בקישור, שניהם חזרו ארצה. קאנגווה כנשק הקטלני של באר-שבע, בכר למכבי חיפה שממנה פוטר, מי היה מאמין, לפני סוף העונה. בקיצור, השחקן שבאר-שבע חיפשה כל הזמן, נמצא במרחק מגש הכסף - ולא נרכש.
דן ביטון הנער סומן בבאר-שבע כמי שאמור בבגרותו לככב בקבוצת הבוגרים. אלא שכמו קאנגווה, גם ביטון, שחקן בית לכאורה, הועבר למ.ס אשדוד, ואחר-כך ללודוגרץ ולמכבי ת"א. מישהו בבאר-שבע ויתר עליו. העונה, גם מכיוון שלאזטיץ' ויתר עליו, נסללה מחדש האופציה של באר-שבע. בגיל 29. קצת מאוחר, אבל לא מאוחר מדי.
תסתכלו על התרומה האדירה של השניים: 24 שערים ביחד, בישולים ודומיננטיות. זה מה שקרה כשהמאמן "האלמוני" רן קוז'וך רצה בהם. וזכה בהם בגדול.
נכון שאי-אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. יש לשניים עוד הרבה מה לתרום, אבל ובעיקר, צריך ללמוד משגיאות. קאנגווה וביטון הם בית ספר להתעלמות משחקני בית. אצל אלונה זה לא יקרה פעם נוספת. בינתיים ביטון חגג גם שערים ראשונים בנבחרת הלאומית. איפה הוא היה קודם? איך פיספסתם?
