עוד לפני ש'חוליגנים' עלתה היא הצליחה לעורר סערה, אחרי שבית"ר ירושלים שלחה מכתב התראה לכאן 11 בדרישה לצפייה מוקדמת בשל החשש לפגיעה בשמם הטוב של הקבוצה ושל אוהדיה הנורמטיביים. בתאגיד הגיבו שמדובר ביצירה בדיונית, "שמוגנת בערכי חופש הביטוי והיצירה". זה נכון, אבל לא צריך לחפש את אפי כדי להבין את העלבון של אנשי בית"ר: העלילה, על צעיר (בן סולטן) שבעל כורחו הופך להיות שתול משטרתי בארגון אוהדים קיצוני, מתכסה בשכבות דקות של הרחקה מהמציאות, אבל בסוף זה די פשוט: אם הסדרה הולכת כמו ברווז (הקבוצה שבסדרה ירושלמית), נראית כמו ברווז (המדים שלה צהובים-שחורים) ומקללת כמו ברווז (האוהדים שלה שונאים שמאלנים וערבים), כנראה שמישהו לקח השראה מלה פמיליה.
אבל בית"ר לא צועדת לבד ומגפת האלימות בכדורגל לא שייכת לה בלעדית. רק בספטמבר האחרון התפוצץ משחק בין סכנין לבאר-שבע (מה שאולי תרם רבות לזכייתה של מכבי תל אביב באליפות), וכמה חודשים אחר כך, נעצר גם משחק של מכבי חיפה מול מכבי ת"א בגלל אבוקות ואלימות בין שחקנים ומאמנים. אם בכל זאת נחזור לבית"ר - איזו בית"ר? בית"ר שלנו? - אז גם שם לא בדיוק רשמו עונה נקייה, אחרי שילד בן שבע נפגע מאבוקה שנזרקה על ידי אוהד הקבוצה. וזה עוד לפני שמזכירים את דוח 'בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים' שיצא ממש לאחרונה, וחשף עלייה של למעלה מ-60 אחוזים (!) בקריאות גזעניות במגרשים.
במילים אחרות, הבכיינות על כך שסדרת טלוויזיה מעיזה לומר שקבוצות אולטראס הן לא תנועות נוער חביבות מזכירה משל חביב: ילד בוכה שמאשימים אותו בלי סיבה שהוא גנב מילד אחר את הקלף של לאו מסי ואז, כשפותחים את הילקוט, מגלים שהוא לא באמת לקח את הקלף של מסי - אבל כן פילח את כל שאר הקלפים.
ובמקרה של בית"ר, שמתלוננת על פגיעה במוניטין למרות עבר עשיר יותר מהבעלים שלה והווה שבו רק לפני כמה שבועות אוהדים ביצעו לינץ' בנהג אוטובוס ערבי, אולי עדיף לשתוק ולאכול את הדייסה שלה פמיליה מבשלים. אם הקבוצה כל כך רוצה לא להיות מזוהה עם אוהדים אלימים, אולי כדאי שתשקיע פחות מאמצים במכתבים נגד סדרות טלוויזיה ותתרכז קצת יותר בבעיות האמיתיות שהן מציפות.
