כך צעקה ברכה שחי ז"ל, אדונית התבלינים, העשבים והשיקויים הנהדרת מרמתיים, בצהרי יום שישי, שנמאס לה לגמרי.
"תגידו, מה קרה לכם ברמות השבים? בהתחלה כולכם קונים 200 גרם סוכר כל אחד, וכולנו ברמתיים חושבים שברמות השבים כולם אוגרים סוכר! אחר כך כולכם ממלאים את החנות שלי ומבקשים 10 גרם סיגליות מסוכרות! זה כי אתם יקים קמצנים. אני לא מוכרת יותר לאיש כמויות זעירות כאלה.
וחוץ מזה קוראים לי ברכה, ותפסיקו לקרוא לי מרגלית כי אטאטא אתכם החוצה".
("מרגלית" כמובן הייתה טעות שלי, שגרמה לכל היישוב להשתולל מצחוק.)
* * *
חוג הסועדים פרץ ביישוב רמות השבים בתחילת שנות ה-80. לא אני המצאתי את הרעיון: נחשפנו לו, לואיס בעלי ואני, בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד. שתי שפיות צרפתיות ייסדו שם חוג דומה שסחף סטודנטים רבים. אנחנו רק חיקינו את הפורמט, אבל פישטנו בהרבה את המתכונים המסובכים.
הקונספט היה הקמת מסגרת שבה חולקו התושבים המעוניינים לקבוצות אחת לחודשיים, וקיבלו תפריט לארוחה של שמונה סועדים. המזל היה שלצידי עמדו אתי דמבו (יו"ר ועדת התרבות ביישובנו) וצוות שלם של מארגנים. אתי והצוות התמצאו היטב בתחום הארגון. הודות להם צעדו בכפרנו קוממיות באחד מלילות שישי תושבים רבים נושאי סירים ותבניות. כולם נתקלו זה בזה בצומת הרחובות המייסדים ובית העם בסדר מופתי ופונקט בשעה תשע בערב. כזכור, מדובר בכפר של יקים בני יקים.
שיבוץ הסועדים בארוחות היה אתגרי. “למה שמתם אותי בשולחן עם כהן? כולם יודעים שכבר 20 שנה המשפחות לא מדברות בגלל הסיפור ההוא עם צינור המים”. ו”אני לא יושבת עם לילי! היא תטרוף את כל האוכל”.
לכולם ענינו שלא אנחנו שיבצנו אלא המחשב המרושע.
והיו עוד קושיות ותהיות בהתחלה: איפה קונים וניל, מי רוחץ את הכלים בסוף הארוחה? (תשובה: תמיד המארחים)
המשפחות מארחות פעם בשנה, וביתר הזמן מתארחים אצל כולם, מה שמהווה קרקע לטרלול עמוק, רק שכולנו פוחדים מאתי דמבו ובעלה ניר שמשליטים סדר ביד חזקה.
את זה קבעה כלנית קין. כלנית היא המקימה והיוצרת של מבצע ספריות "תחנות האוטובוס", פרויקט נפלא ואהוב בכפרנו, שאלמלא הגשימה אותו כלנית לא היה מעולם קורם ספריות ומדפים. מהר מאוד נכנסו הארוחות המעניינות שלנו לתלם ועוררו סקרנות וקנאה בכל המושבים השכנים. היישובים הנמרצים הקימו "חוגי סועדים" מוצלחים ומקוריים משלהם.
עד מהרה החלו כולם לשבת עם כולם בשמחה, היכרויות חדשות נוצרו, שיתופי פעולה מקסימים החלו. למשל, כל האזרחים שהוטל עליהם לבשל "נזיד בורגיניון" קנו יחד מצרכים ובישלו יחד, מה שחסך לכולם זמן ועצבים.
השתדלנו להקפיד על דיוק המתכונים, והצוות המנהל המבורך ניסה לענות על שאלות, אבל לא עמד בפרץ. מי שמע אז על ארוחה סינית ללא ג'ינג'ר? על ארוחה צרפתית כמעט כשרה? וברכה התבלינאית לא הבינה מה זה ציפורן הודית.
* * *
בסוף כולם ישבו ליד כולם ותרמו מעל ומעבר למה שהתבקשו.
עם השנים חלו הפסקות בחוג הסועדים, אך הפעילות התחדשה תמיד, וגם עכשיו נפתח "חוג סועדים" חדש ועתיר מאכלים.
אתי, כלנית ואני תמיד תמהות יחד: מי פילל שהחוג הזה יזכה לכזאת אריכות ימים ויקלוט תושבים צעירים וחדורי התלהבות?
רבים מהם מקימים חוגים נוספים במתכונת הזאת, ולנו קשה להאמין שרצנו מבית לבית עם החוברות של "ארוחה סינית", "פונדק צרפתי", "טברנה יוונית" ושבתחילה הודפסו החוברות על סטנסילים.
לנו המארגנים וגם לסועדים היו אלה שנות אושר והתרגשות, או כפי שאמר אחד הסועדים: "מי חשב שאצליח ללמוד מה זה 'קוליביאק' (גלילת סלמון ופטריות עטופה בחביתיות), ועוד אצליח להכין את זה?"
פסטל דה נאטה פורטוגלי
חומרים (ל-12 יחידות):
40 גרם קמח
1/4 כפית מלח
350 מ"ל חלב
250 גרם סוכר לבן
80 מ"ל מים
6 חלמונים גדולים
1 כפית תמצית וניל
1 מקל קינמון
קליפה מלימון אחד
300 גרם בצק עלים (רצוי קנוי, מרודד ואיכותי)
אבקת קינמון להגשה
ההכנה:
1. מחממים תנור ל-250 מעלות (או הכי חם שניתן) ומשמנים תבנית מאפינס (12 שקעים).
2. בסיר בינוני שמים את הסוכר, המים, תמצית הווניל, קליפת הלימון ומקל הקינמון. מביאים לרתיחה - בלי לערבב עד רתיחה מלאה. מסירים מהאש, מוציאים את הקינמון והלימון.
3. בינתיים, בסיר נוסף טורפים את הקמח, החלב והמלח עד שאין גושים. מבשלים על אש בינונית תוך כדי ערבוב עד שהתערובת מסמיכה, כ-5 דקות. מסירים מהאש ומצננים 10 דקות.
4. כשהתערובת מצוננת מעט, מוסיפים את החלמונים, ואז את סירופ הסוכר. טורפים עד שהתערובת אחידה וחלקה.
5. חותכים את בצק העלים ל-12 עיגולים, משטחים כל אחד לשקע בתבנית מאפינס (אפשר לתחוב באצבעות).
6. יוצקים את הקרם לכל שקע עד 3/4 גובה.
7. אופים כ-10–12 דקות, עד שהשוליים שחומים והקרם מתחיל להתקרמל עם נקודות כהות.
8. אם רוצים, מוסיפים אבקת קינמון. 9. אוכלים טרי וחם מהתנור.
שקשוקה מקסיקנית
הארוחה הזאת בסיר אחד היא פרי האוסף של דבי מצקין מתוך ספרה: "אוכל, אירוח, אהבה" שמכיל המון מעדנים מקסיקניים, דרום-אמריקאיים וטיפים לאירוח ממיאמי.
חומרים (ל-6 מנות):
1/4 כוס שמן
1 בצל גדול קצוץ לקוביות
8 שיני שום קצוצות
500 גרם בקר טחון
4 פלפלים (אדום, צהוב, ירוק וכתום) חתוכים לקוביות
1 קופסת שימורי שעועית שחורה מסוננת ושטופה
1 קופסת שימורי תירס מסונן ושטוף
1 קופסת (135 גרם) רסק עגבניות
1 פלפלון צ'ילי אדום חריף קצוץ
צרור כוסברה
1 כף פפריקה
1 כף כורכום
1 כף כמון
מלח ופלפל
6 ביצים
ההכנה:
1. מחממים את השמן בסיר או במחבת עמוקה ורחבה ומטגנים את הבצל ואת השום בשמן כ-2 דקות. מוסיפים את הבשר ומטגנים עד להשחמה.
2. מוסיפים לסיר את קוביות הפלפלים, את השעועית ואת התירס, הצ'ילי והכוסברה ומערבבים.
3. מוסיפים לסיר את התבלינים וכ-5 כוסות מים רותחים ומביאים לרתיחה. מכסים את הסיר ומבשלים כ-15 דקות על להבה בינונית.
4. פותחים את המכסה, שוברים את הביצים, יוצרים גומות קטנות ברוטב ומכניסים לתוכן את הביצים בעדינות.
5. מכסים ומבשלים כ-3 דקות נוספות לפי מידת העשייה הרצויה.
משקה משיב נפש ליום חמסין: מנענעים שתי כוסות עלי נענע שטופים עם כוס מיץ לימון וכף גרידת לימון וטוחנים עם כוס אחת של קוביות קרח.
תפוחי אדמה קלים ומוצלחים
ואל תיבהלו מאבקת המרק. יש לה פה תרומה רצינית.
המתכון הזה הוא עוד טריק נכלולי ממטבחה של יוכי שטיין (כמו גם הטיפ למעלה), שמבשלת יום-יום ארוחות מלאות ומשמחות. שתינו מכורות לטיפים ולמתכונים קצרים וחכמים. בקיצור, פתחנו בורסה לחילופי טריקים.
אז הנה, סיר מלא פרוסות תפודים. את התבשיל הזה לא מערבבים, רק מנערים בעדינות.
חומרים:
7 תפודים בהירים, בינוניים, חתוכים לפרוסות
שמן עדין
מים רותחים עד כמעט כדי כיסוי
2 כפות אבקת מרק (עוף או פטריות)
3 כוסות ירקות טריים חתוכים וקלופים (אפשר גם ירקות קפואים)
1 בצל חתוך
הכנה:
1. מטגנים בסיר (אפשר סיר לחץ) תוך כדי ערבוב את כל הירקות.
2. כשהירקות מתרככים מוסיפים כוס מים רותחים ואת אבקת המרק.
3. מכסים ומנמיכים את האש. מבשלים 10 דקות, בודקים, מצמצמים נוזלים עד שהתפודים זהובים.
