בן צור זוכר איך זה מרגיש כשלא מתייחסים אליך ברצינות. "שנתיים אחורה קבענו סשן באולפן עם זמר מוכר, לא משנה מי", הוא משחזר. "הייתי אמור לתת לו שיר שכתבתי, וממש התרגשתי. באתי במיוחד מצפת לסשן בהוד-השרון, חיכינו לו והוא לא בא. בסוף הודיע שהוא לא יכול להגיע".
מעליב.
"אתה לא רוצה שאף אחד יזלזל בזמן שלך או במה שאתה עושה, אבל הוא טען שהיו לו עיכובים ושפטתי אותו לכף זכות. יש משפט שמלווה אותי שאופיר, המנהל שלי, אמר לי: כשאתה לא מקבל משהו מסוים שאתה רוצה, כנראה שאלוהים מתכנן לך משהו גדול יותר. אחרי ההברזה הזו, כשאנחנו עוד באולפן, אופיר אמר לי, 'בוא נעלה לגינה, נעשה איזה שיר עם הגיטרה'. ישבנו שנינו מתחת לעץ רימון ונולד השיר 'אבא תתקן אותי', שיר שהתפוצצתי איתו ברמות שאי-אפשר להסביר".
יצא לך לדבר עם הזמר המבריזן מאז?
"ברור. אמרתי לו 'תודה רבה שלא באת, אני אוהב אותך, בזכותך קיבלתי את אחד השירים הכי יפים שנולדו פה'. אני בטוח שהיום כבר מסתכלים עליי אחרת. אם אני קובע עם מישהו, הוא מגיע".
× × ×
ואכן, כבר לא מבריזים לצור. השיר שנכתב אחרי ההברזה ההיא כבר יושב על 15 מיליון צפיות ביוטיוב, והוא לא היחיד. השירים שלו, כולם עם זיקה עזה לבורא עולם, ממצבים אותו כנסיך ז'אנר הפופ האמוני שמאז 7 באוקטובר נמצא בנסיקה. ב'אמונה' (3.2 מיליון צפיות) הוא שר "אני עוד מקווה/ זה כל מה שהייתי רוצה להיות/ חבר הכי קרוב של אלוהים". ב'הבת של המלך' (מיליון צפיות בחודשיים) הוא שר "שמעתי על אותה אחת שכבר היום היא נשואה/ ויש לה חמסה ילדים היא מאושרת/ עברה לגור בכפר חב"ד ויש לה בעל מיוחד". ויש גם שיתופי פעולה: 'טאטע תטהר' עם אלייצור (7.2 מיליון צפיות) ו'סיפורי צדיקים' עם אודיה (4.8 מיליון צפיות ומילים כמו 'ורבי שמעון בר יוחאי זה החיים'). ההצלחה ברשתות הובילה אותו גם לליבת המיינסטרים: האלבום 'הכל בסדר' מצליח גם בפלייליסט גלגלצ, וב-7.8 הוא הולך כל הדרך להופעה בקיסריה. הבחור בן ה-26 מצפת שקיבל לא מעט 'לא', מסתמן כשחקן מרכזי.
אפשר להתחבר לסגנון ואפשר שלא, אבל אי-אפשר להכחיש: הקהל הצעיר מחפש תשובה ומצביע ברגליים. "הז'אנר הזה תמיד היה חזק", הוא פוסק. "תמיד היו ישי ריבו וחנן בן ארי. אני חושב שאני פשוט הבאתי את זה בגרסה צעירה. לא מזמן הייתי בראיון ברדיו אצל מושיקו שטרן והוא הגדיר אותי ממש יפה, הוא קרא לי 'דור הכיפות השקופות'. אתה לא צריך לשים כיפה בשביל לשיר על אמונה ועל דת ולתת לאנשים תקווה ולחזק אותם. בקטע של הדת זה כל אחד בינו לבין הקדוש ברוך הוא, כל אחד והאמונה שלו. אני לא יכול לבוא לעשות פה הדתה, כל אחד עם האמונה שלו".
אתה חושב שהצורך של הדור שלך בדת גדל?
"כן. הם צמאים למשהו שיגרום להם להמשיך פה, שייתן להם תקווה. ומה יותר גדול מאמונה? מי לא רוצה לדעת שיהיה לו טוב, להאמין בזה שיהיה לו טוב? זה מורגש שבני הדור שלי מתחזקים. יש קטע כזה, שמלא אנשים מסתובבים עם ציצית בלי כיפות. הנה, את רואה, אני הולך עם ציצית אבל בלי כיפה".
למה ציצית ולא כיפה?
"לשים ציצית זו שמירה. כתוב שעבורנו, היהודים, זה הסמל. כיפה זאת הלכה, ואני עדיין לא מרגיש במקום הזה. זה מרגיש לי כמו משהו שמאוד יגדיר אותי. יש לי את הקשר שלי עם השם ואני עושה מה שאני יכול. היום אני שומר שבת, מניח תפילין, אומר 'מודה אני' בבוקר ונוטל ידיים, בלילה קורא 'שמע ישראל'. מצד שני, אני לא שומר נגיעה ויש לי עוד הרבה עבודה לעשות עם עצמי בשביל באמת להיות מונח בזה. אבל כל אחד בזמן שלו, בכיף שלו, בקצב שלו. אני מאמין בהשם ויודע שאם הגעתי לאן שהגעתי, כנראה שזה מה שהוא רוצה שאני אהיה, ואני מרגיש כמו סוג של שליח לדור הזה, שעושה שירים שמחזקים ונותן לאנשים תקווה. ולא רק בקטע של האמונה. אני יכול לעשות שירים שהם לא בהכרח אמונה, אבל הם כן אופטימיים".
אתה יכול להוציא שירי פופ על אהבה ותשוקה?
"אני מאוד נזהר בטקסטים שלי, במיוחד היום, כשיש לי גם המון קהל דתי ואני מכבד אותם. אני עושה מה שאני מרגיש. מה שיוצא לי מהלב גם נכנס ללב".
האמונה לא מתערערת בתקופה כל כך קשה?
"צריך לראות את הדברים בעין טובה ולהבין שגם אם אנחנו לא מצליחים לראות את זה, בסוף הכל לטובה. קורים פה באמת דברים עצובים מאוד, אבל בסוף אנחנו לא יכולים לדעת לאן זה יוביל אותנו. אולי זה יוביל למשהו טוב. הנה, היום יש לנו יותר שמירה ויותר הגנה ואנחנו יותר מפוכחים ומבינים ששום דבר לא מובן מאליו. אנחנו בארץ הזאת וצריך לשמור עליה, לא צריך לזלזל ולהיות שאננים. בסוף אנחנו נקודה קטנה שכל העולם מסתכל עליה ורוצה אותה".
רוב הקהל שלך דתי?
"יש לי קהל מאוד מגוון מכל המגזרים. נכון שיש הרבה דתיים, אבל גם הרבה אנשים שהם לא דתיים שהמוזיקה שלי עושה להם טוב. קיבלתי הודעה ממישהי שכתבה לי, 'אני על כיסא גלגלים ואתה נותן לי כוח להמשיך את היום שלי ולהיות שמחה', וכל מיני הודעות מאוד מרגשות. אני בעצמי לא הבנתי כמה השירים שלי קירבו לבבות עד שבמטה החטופים הזמינו אותי לשיר. הביאו את אלי-ה כהן ואגם ברגר, הם סיפרו לי שבשבי הם שמעו את 'אבא' מתנגן מאיזה רדיו וזה נתן להם תקווה" (עוד על השירים ששמעו ושרו החטופים בעזה, עמ' 4).
איך זה היה להופיע מול האנשים האלה?
"מרגש בטירוף. אתה רואה אנשים שהיו במקום הכי חשוך. לדעת שדרך המוזיקה אתה יכול לגרום להם לקצת טוב, לתת להם איזו נקודה של אור, זו ההרגשה הכי טובה שיכולה להיות. זה נותן לי עוד יותר דרייב להמשיך לעשות מוזיקה שהיא משמעותית. אם אני היום יושב וכותב שיר, אז אני כבר לא כותב סתם. אני ממש נכנס לעומקים של מה הקהל צריך, מה אני הייתי רוצה לשמוע שיחזק אותי. כי מוזיקה זה לא רק לסבבה, זה הרבה מעבר לזה".
× × ×
הוא גדל בצפת בבית מאמין, הקטן מבין חמישה ילדים. אבא נגר, אמא מטפלת בחינוך המיוחד. ההצלחה המהירה גרמה לו לפני חמישה חודשים לארוז לבת-ים, משם הוא יוצא להופעות, לחתונות, לראיונות. הכל קורה מהר, גם בזוגיות. כבר עשרה חודשים הוא בקשר עם מדריכת פילאטיס מראשון-לציון. "אומרים שמי שיושב בפינה של השולחן לא מתחתן שבע שנים, אז אני אף פעם לא בפינה. אני מאחל לעצמי להקים משפחה".
אתה כבר מוכן לזה?
"כן, אני הכי ילד של בית, ילד של אמא, ילד של אהבה, של משפחה. אני רוצה ילדים. כל מה שאני עושה זה בשביל לתת להמשך שלי".
ונראה לך שזה יקרה עם החברה הנוכחית?
"בעזרת השם. אודיה שידכה לי אותה, אחרי שהיא אירחה אותי בקיסריה לפני שנה. חברת הילדות שלה הייתה בהופעה ואז הן עשו שבת יחד, ובמוצאי שבת אני מקבל הודעה מאודיה, 'תקשיב טוב, הכרתי את אשתך'. נפגשתי איתה, ומאז אנחנו יחד. היא לא מתרגשת מכל הקטע הזה של הפרסום, היא מאוד רגילה לזה מאודיה. היא אוהבת אותי בגלל מי שאני, לא אכפת לה שמחר אני אעבוד בסופר. קיבלתי אותה כמו מתנה. יש לי משהו טוב בידיים, אני משתדל לשמור עליו ולהישאר נאמן לקדוש ברוך הוא, ואני לא מסתכל לא ימינה ולא שמאלה".
אחרי אודיה, עם איזה עוד אמנים היית רוצה לשתף פעולה?
"עם אביתר בנאי. אני מת לכתוב איתו שיר מאפס ולעשות איתו דואט. לכי תדעי, יכול להיות שהוא יקרא את הכתבה הזו".
אז אם זה יקרה, זה בזכות העיתון או בזכות השם?
"הכל בזכות השם. וגם בזכות העיתון, כי בסוף גם העיתון זה צינור של השם".
מפרגנים לך בתחום?
"מאוד. אני מרגיש שנהייתי סוג של זמר של הסלבס כזה. המון אנשים מוכרים שמים את השירים שלי בסטוריז, למשל מירן בוזגלו, אסי ישראלוף שגם הפך לחבר. עומר חזן, שחר חיון, המון אנשים מוכרים ומוכשרים שמפרגנים לי ואוהבים את המוזיקה שלי, ואני חושב שזה גם העלה אותי כיתה. אם הם שומעים ומפרגנים ולכל אחד יש מאות אלפי עוקבים, אז הקהל נחשף לזה".
שזה גם אומר משהו על איך זמר מצליח היום. פעם היית חייב את תחנות הרדיו בשביל חשיפה, היום יש את הרשתות.
"פעם זמרים היו הולכים ותולים מודעות של עצמם. היום אתה מעלה סרטון, קם בבוקר ורואה שמאות אלפי אנשים ראו אותך. אני מאמין שאם אתה טוב במה שאתה עושה, אין סיבה שזה לא יצליח. אני משתדל לעשות באמת מה שאני אוהב ולהביא את זה הכי טוב שאפשר".
מתי הרגשת שאתה מצליח?
"לא מזמן טסתי לתאילנד ואיפה שלא הלכתי, מלא ישראלים זיהו אותי. זה גרם לי להבין שקרה איתי משהו. זכיתי לעשות מה שאני אוהב. אני רוצה להצליח, לעשות נחת להורים, להתפרנס, להיות בריא, להיות שמח ולהמשיך לשמח אנשים. וקיסריה עוד רגע, זה כבר עוצמות אחרות".
זה משהו שבכלל היה בסט החלומות שלך?
"מאז שהתחלתי לשיר. יש סגולה ליום האחרון של חנוכה, לכתוב על פתק את מה שאתה מאחל לעצמך ולהניח את זה ליד החנוכייה. אחרי שנה, כששוב מגיע חנוכה, אתה פותח את הפתק ומגלה אם מה שכתבת התגשם. בחנוכה השנה בדיוק פתחתי הופעה במועדון הגריי ורציתי שיהיה סולד-אאוט ביום אחד. אמרתי לעצמי, 'מה אתה מתקמצן? אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה', אז כתבתי 'בעזרת השם, קיסריה השנה'. צילמתי את זה, הראיתי את זה למצלמה ושמתי את זה בחנוכייה. עברו כמה חודשים, ובום - פתחתי קיסריה.
"זה לא שלא קיבלתי 'לא'. הלכתי לאודישן ל'הכוכב הבא' ולא עברתי. אחר כך ניסיתי ב'אקס פקטור' והייתה לי שם חוויה מזעזעת, כי יום לפני האודישן אמרו לי שהוא מבוטל, אז מהבאסה יצאתי עם חברים והלכתי לישון בשש בבוקר, ואז בשבע מתקשרים אליי, אומרים, 'בסוף האודישן קורה, אתה חייב להגיע'. הגעתי, הייתי שם משמונה בבוקר עד 12 בלילה, ובסוף נתנו לי לשיר דקה, כשכבר לא הצלחתי אפילו לבטא את עצמי. אבל זה לא שבר אותי".
בסוף חזרת מהחלון.
"ממש. בסוף הקהל קובע. גם עכשיו אני נלחם על המקום שלי, וכל יום חושב איך להמציא את עצמי מחדש. אני מבלה המון שעות באולפנים ומנגן וכותב ונפגש עם המון אנשים מוכשרים בשביל שהדבר הזה לא יעצור. אף פעם גם לא התקנאתי באף אחד. יש מקום לכולם, כל יום קמים זמרים חדשים. יש יותר זמרים מאנשים רגילים".
