הָיִיתִי כָּל כָּךְ בְּדִכָּאוֹן בַּחֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן שֶׁלֹּא שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהַקָּטָן שֶׁלִּי כְּבָר לֹא קוֹרֵא לִי אֵינָהּ יוֹתֵר.
כְּמוֹ אֵינֶנָּה הָיִיתִי צְרִיכָה לַעֲבֹר בְּשִׁבְעַת מְדוֹרֵי גֵּיהִנּוֹם, לָרֶדֶת אֶל מַעֲמַקֵּי שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, שַׁעַר אַחַר שַׁעַר אַחַר
שַׁעַר לָרֶדֶת, לְהִתְפַּשֵּׁט מִמַּחְלְצוֹתַי וּמִתַּכְשִׁיטַי וּמִסִּמְלֵי סְטָטוּסִי הַנִּשְׂגָּבִים, לְהָסִיר מֵעַל רֹאשִׁי אֶת הַמִּצְנֶפֶת,
הַנֵּזֶר הַטָּהוֹר, לְהָסִיר מֵעַל צַוָּארִי אֶת חֲרוּזֵי הַסַּפִּיר הַקְּטַנִּים וּמֵעַל חָזִי אֶת תְּאוֹמֵי עֲנַק הַנְּטָפִים וְאֶת הַמַּשְׂכִּית וּמֵעַל יָדִי
אֶת צְמִיד הַזָּהָב, בָּזֶה אַחַר זֶה, עֲדִי-עֲדִי, וְלִמְצֹא אֶת עַצְמִי בְּקֶרֶן זָוִית עוֹלָם נְמוּכָה לְמַכְבִּיר וְנִדַּחַת, כְּשֶׁאֲנִי עֵירֻמָּה
וְכוֹרַעַת, נְטוּלַת כֹּל וּבְלִי קוֹל, רַק בִּשְׁבִיל שֶׁאִוָּלֵד מֵחָדָשׁ וְאֶעֱלֶה בְּכַנְפֵי רוּחַ הַשָּׁמַיְמָה וְשָׁם אֶפְגֹּשׁ אֶת הַמַּלְאָךְ
מֵטַטְרוֹן שַׂר הַפְּנִים שֶׁיּוֹשִׁיבֵנִי בְּעַרְבוֹת רָקִיעַ, עַל כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁל שְׁכִינָה וּמֶרְכָּבָה וְיֹאמַר לִי לֹא יִקְרָא שְׁמֵךְ עוֹד
אֵינָהּ, אֵינָהּ, כִּי אִם אִמָּא יִהְיֶה שְׁמֵךְ.
אִמָּא שֶׁל יָם.
