הוּא כָּל כָּךְ אוֹהֵב שַׁבְּלוּלִים, הַיֶּלֶד שֶׁלִּי,
מְאַתֵּר אוֹתָם בְּזָוִית הָעַיִן מִתַּחַת לְכָל עֲלֵה תְּאֵנָה
וּבִטְפִיחַת יָד קְטַנָּה הֵם נוֹשְׁרִים עַל הַדֶּשֶׁא כְּמוֹ גֶּשֶׁם כָּבֵד.
הוּא כָּל כָּךְ אוֹהֵב שַׁבְּלוּלִים, הַיֶּלֶד שֶׁלִּי, אֲבָל לִי
אֵין אַשְׁרָה יוֹתֵר לְהִשְׁתַּבְּלֵל מֵאָז שֶׁאֲנִי אִמָּא.
אֵין מָקוֹם לַדִּכָּאוֹן שֶׁלִּי. אֲנִי מְלַמֶּדֶת אֶת עַצְמִי לִחְיוֹת מִסְּבִיבוֹ
כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ חַיִּים סְבִיב הָאֵימָה שֶׁמִּתְרַחֶשֶׁת עַכְשָׁו
בְּעַזָּה. דּוֹפֶקֶת טִישֶּׁרְט "לֹא בִּשְׁמִי" (אֲבָל זֶה כֵּן, זֶה כֵּן)
טוֹבֶלֶת קְצָת פַּת בְּמֶלַח וְיוֹצֵאת עִם הַיֶּלֶד לַגִּנָּה,
בֶּרָלֶה תִּפְקוּדִי בַּעַל כָּרְחִי
