"אֵין מָקוֹם כְּמוֹ הַבַּיִת"
הקוסם מארץ עוץ
דּוֹרוֹתִי חַיָּה בְּדִירָה קְטַנָּה,
בַּעֲלָהּ וִיקִינְג, שְׂעָרוֹ הַזָּהֹב הִלְבִּין,
הוּא מְעַשֵּׁן עֲשָׂבִים עֵקֶב הֶלֶם קְרָב.
יֵשׁ לָהֶם שְׁנֵי בָּנִים וְכַלְבַּת שִׁיצוּ,
הֵם גָּרִים בִּרְחוֹב נֶחְשָׁק,
מְנַהֲלִים מֶשֶׁק בַּיִת לָחוּץ.
הַוִּיקִינְג הוֹלֵךְ וְנִכְפָּף,
בֵּין הַתִּקְרוֹת הַנְּמוּכוֹת הוּא מֵכִין
אֹכֶל לַיְּלָדִים, מְעַשֵּׁן, אוֹכֵל וּמַאֲכִיל,
מִתְכַּוֵּץ בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ דּוֹמֶסְטִית.
דּוֹרוֹתִי יוֹצֵאת לָרְחוֹבוֹת הַיָּפִים,
נִזְהֶרֶת לְבַקֵּשׁ חֲלוֹמוֹת חֲדָשִׁים. בּוֹרַחַת מִטִּילִים,
נִזְהֶרֶת מִפְּצָצוֹת, דּוֹמֶמֶת מֵאֲחוֹרֵי הַכַּלְבָּה.
הִיא לֹא קוֹנָה כַּרְטִיס טִיסָה,
יֵשׁ לָהּ עִנְיָן עִם הָעֵץ בַּחַלּוֹן.
רֹאשָׁהּ מְעֻרְפָּל מִכַּדּוּרֵי הַרְגָּעָה,
הִיא עוֹצֶמֶת עֵינַיִם, מַקִּישָׁה בַּנַּעֲלַיִם,
עָפָה הַבַּיְתָה.
