השמש הקופחת של תחילת הקיץ עדיין לא הגיעה לשיאה, אבל בנחלי הצפון, המציאות כבר נראית כמו סוף אוגוסט צחיח במיוחד. נחל הבניאס, אחד ממקורות הירדן השופעים, "כבר מתייבש בצורה מאוד משמעותית ובקצב מהיר", מזהיר ד"ר אסף צוער, מנהל אגף הסביבה ברשות הטבע והגנים.
גם נחל הדן, פעם סמל לשפע מים קפואים וגועשים, מציג היום זרימת מים מדאיגה, שכמותה לא נצפה לפחות ב-100 השנים האחרונות. הירדן ההררי, עורק החיים של האזור, אף הוא זורם במפלסים "מאוד נמוכים, שאפילו בסוף הקיץ אנחנו לא רואים", מוסיף צוער בדאגה.
היובש הקיצוני, תוצאה של השנה השחונה ביותר שידעה ישראל מאז החלו המדידות, הפתיע את כולם בעוצמתו. אך מה שמפתיע ומקומם עוד יותר, אומרים בחברה להגנת הטבע וברשות הטבע והגנים, הוא האופן שבו המדינה בוחרת להתמודד עם המשבר ולהנחית "מכת מוות" על מקורות הירדן ולשאוב את המים הזורמים בהם כמעט לחלוטין.
לפי רשות הטבע והגנים, במקום להזרים "חמצן" לאזור המוכה ולהשאיר את המים לטבע – במועצת רשות המים פועלים כעת להוריד את כמות המים שזורמים בנחלים הרבה מעבר למינימום הדרוש להם. זאת, כדי להפנות מים להשקיית הגידולים החקלאיים באזור, שנחשב ל"אסם הפרי" של מדינת ישראל.
בחברה להגנת הטבע יצאו אתמול בקמפיין ציבורי שבו קראו לציבור להצטרף אליה ולשלוח התנגדויות להחלטת מועצת המים, שעומדת כעת לשימוע ציבורי: "אנחנו מתכוונים לפנות לציבור ולהסביר את ההחלטה חסרת האחריות הזו, ברמות של שנות ה-50 של המאה הקודמת, של ייבוש החולה, כשלא הייתה בכלל מודעות למחירים שלה," אומרת דנה טבצ'ניק, מנהלת תחום נחלים בחברה להגנת הטבע. היא סבורה כי "להחליט להפחית חצי מכמות המים בירדן ההררי ללא חוות דעת סביבתית וללא הבנה אפילו בסיסית של ההשלכות האקולוגיות לכל האזור, שחי על תיירות הטבע שהיא הריאה הירוקה של כולנו – אירוע בלתי נתפס".
בשונה משאר חבלי המדינה, אזור אצבע הגליל והגולן הוא מערכת מים סגורה שאינה מקבלת מים מהמוביל הארצי, ואין בה מתקני התפלה לחקלאות. צוער מדגיש כי "אין פה בעיה של מי שתייה אלא בעיה של מים לחקלאות שבאה על חשבון הטבע. אם המדינה הייתה מסתכלת על זה בצורה הוליסטית, היא הייתה צריכה לפצות את החקלאים".
אלא שהחקלאים, שעוד לא התאוששו משנה וחצי של מלחמה תחת אש, נלחמים כעת על כל טיפת מים. "נכון לדקה זו," אומר עופר גרשוביץ, מנכ"ל שותפות ג"ג של “החברה לפיתוח הגליל”, המעבדת שטחים חקלאיים של עשרות קיבוצים בגליל העליון, "אף גורם במדינה – לא משרד הגנת הסביבה, ולא האוצר, ולא החקלאות – מכיר בכך שזו שנה שלא הייתה מעולם או מציע פיצוי. מחכים לעוד שלוש או ארבע שנים שיגיע דוח מבקר המדינה שיגיד למה אף אחד לא עשה דבר". גם ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות קורא: "המדינה חייבת לתת פיצויים לחקלאי הצפון על ההפסדים הצפויים".
תגובת רשות המים: “אופן חלוקת המים בין הצרכנים השונים נקבע בחוק, שמתבסס על הזרימה ההיסטורית. השנה השחונה לא השאירה מים לחקלאות. הציבור מוזמן להשפיע בקבלת ההחלטות”.
