מוקדי השידור שנפרסו בקומת הממשלה בכנסת נתנו את האות: זה הולך להיום יום "דרמטי" ו"מותח", עם "שעות של הכרעה". ברצועת שש של חדשות רשת אף הכריזו כי "בעוד כמה שעות יוכרע: האם ישראל הולכת לבחירות?", למרות שהוסבר שוב ושוב – ואז עוד פעם – שהצבעה בקריאה טרומית על פיזור הכנסת היא לא סופה של הממשלה. רוצה לומר, גם אם היה רוב של 120 ח"כים וח"כיות להצעה, המשמעות היא לא ש"ישראל הולכת לבחירות", מקסימום מתקרבת לשם והדרך עדיין לא קצרה.
המרחק בין המיתוג הטלוויזיוני של האירוע הפוליטי לבין המשמעות האמיתית שלו השתקף בעיקר מדבריו של עמית סגל, ולא פחות מזה משפת גופו: ניכר שהוא לא נהנה יותר מדי מהרעיון שעליו לחזור על מסר זהה מתוכנית לתוכנית, רק כדי לראות אותו נרמס תחת התשוקה לשמור את ה"דרמה" על אש גבוהה. במהדורה המוקדמת של חדשות 12 כבר היה נדמה שממש נמאס לו להיות זה שמשבית את שמחת הכותרות ("שעות גורליות לקואליציה", במקרה זה), והוא אף הודיע חגיגית כי "חבל להשקיע בספקולציות או בניואנסים על כל סעיף". המגיש גדעון אוקו הודה לו ומיד ביקש מיאיר שרקי "להסתכן ולהמר" איך הערב ייגמר.
התשובה, אגב, הייתה טמונה לאורך כל היום בקצה השמאלי העליון של המסך: כן-הצבעה, לא-הצבעה, מה שקובע את מידת ה"דרמה" הוא האם יש בכוחה להזיז במילימטר את "האח הגדול" ו"הזמר במסכה". והנה, בבוא העת כמובן שאף ריב קולני לא הושתק וגם צדי צרפתי השתנק כמתוכנן. עם כל הכבוד, יש "דרמטי" ו"מותח" ויש את הערב שבו קשת ורשת דופקות קופה.
זה כמובן לא אומר שעד אז לא צריך להוציא את הנשמה עם כפית: שר התקשורת, למשל, הגיח להופעה די חריגה מחוץ לתקשורת הפרו-שלטונית עם סיפורי מעשיות לאוזניהם של ליאור קינן ויובל שגב ברשת 13. מי שלקח את האיש הזה ברצינות – ויש כמה אנשים כאלה, מתברר - עוד היה עשוי להשתכנע שבדקות אלו ממש ממתינות אוגדות של גברים חרדים שמתחננות להסתער על הבקו"ם. לאחר מכן, ב"אזור מלחמה", נשאל איש התקשורת החרדי ישראל כהן אם במגזר מודעים לזעם הציבורי על נושא הגיוס. הוא השיב באופן כל כך עקום, מסורבל ולא-ענייני (ומאידך מרוצה מעצמו כאילו הגה פלפול תלמודי ברמתם של גאוני התלמוד אביי ורבא), שבתוכנית היו צריכים לגזור את הקטע ולשדר אותו ב"מצעד הטרלול".
מן הסתם, עוד ניתן היה להשתעשע מכל זה אלמלא, ובכן, המציאות. והיא לא סתם "מותחת" אלא גם כואבת, מדממת, מכעיסה וחונקת. ה"דרמה" היחידה, שנבלעה תחת העדכונים השוטפים והבהולים על נוסחאות ומתווים, היא האנרגיה הפוליטית העצומה שמושקעת כדי שהיא לא תשתנה.
בקטנה
"שמעון, אני לא דובר ראש הממשלה", עידכן מוטי קסטל את שמעון ריקלין בערוץ 14 . למשמע הדברים המגיש לא הסתיר את צחוקו וגם לא ניסה. בכל זאת, ספק אם ייצא לו בקרוב לשמוע שוב בדיחה כל כך מוצלחת.
