ביום חמישי בבוקר קמו המוני משרתים בצה"ל ובני משפחותיהם וגילו מתווה חוק חדש שאמור כביכול להביא לגיוס חרדים. השאלה הראשונה, הבסיסית, שכל משרת שאל את עצמו, היא איך החוק החדש ישפיע עליו בפועל? מתי יחליפו אותו בקו בלבנון או בפעולה בעזה, מי ערב לכך שלא יאריכו לו שוב את הצו מ-70 יום ל-110 ימים? מאיזה רגע הוא ירגיש הקלה ויוכל להתחיל לשקם את חייו? לכל השאלות הגדולות הללו אין תשובה בחוק החדש שנרקם. חוק שכל עניינו גיוס זמן ולא גיוס חיילים.
בשבועות האחרונים, כמעט מדי יום עלו אל הכנסת חברי הקואליציה של הארגונים המשרתים. אזרחים מהשורה שמגיעים מכל גוני הציבור המשרת – חילונים, דתיים וחרדים שהתגייסו. מילואימניקים ומילואימניקיות, משפחותיהם והורים של חיילים בסדיר. קבוצה ציונית חזקה, מחויבת, שהאמינה שיו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין באמת מנסה להגיע למתווה רלוונטי. עמידתו האיתנה מול הלחצים האדירים מתוך הליכוד נתנה תחושה שניתן לבנות מתווה יחד. אבל בלילה הולכים לישון עם כוונות טובות, ובבוקר קמים בלי המכנסיים.
מובילי הארגונים היו בהלם מהמתווה, ויותר מכך – מהשקר שהופץ ולפיו ההסכם הוא על דעתם. "פגשתי את אדלשטיין לפחות ארבע פעמים, הגעתי לוועדה באופן קבוע, הרגשתי שיש קשב לדרישות המוצדקות שלנו וגילינו ששוב הפוליטיקה גוברת על ביטחון המדינה ופוגעת באוכלוסייה המשרתת", אומר בתסכול רס"ן (במיל') יצחקי גליק, ממובילי תנועת "אל הדגל" הלוקחת חלק מרכזי ב"קואליציית המשרתים". "אנחנו במלחמה של 20 חודשים, שחוקים עד הקצה, והנה מעבירים משהו שרק קונה זמן לקואליציה ולא מנצל את השעה ההיסטורית לחולל שינוי. איימו עלינו שאם נתעקש על חוק גיוס אפקטיבי הממשלה תיפול ולא נצליח להגיע ליעדי המלחמה. אבל המציאות הפוכה: אי-אפשר להגיע ליעדי המלחמה והכרעת חמאס אם לא מרחיבים את השורות דרמטית".
גליק מדבר אחרי 450 ימי מילואים. אדם דתי, בוגר המכינה בעלי. האכזבה הפוליטית ניכרת: "למדנו מאלי שרעבי שיש נושאים שהם לא שמאל או ימין. הם ישר. כזה הוא חוק הגיוס. צריך לנפץ את השקר שלפיו עולם התורה נפגע מהשירות הצבאי. גם בליכוד ובמפלגת הציונות הדתית יודעים את זה בעומק, אבל לא רק שהם מזלזלים בתרומה שלנו לצה"ל, אלא הם גם מזלזלים בתורה שלנו".
*
חלק משמעותי מהמשימה של ארגוני המשרתים הוא להסביר לציבור הרחב, שלא בקיא במכסות או בסנקציות, למה מדובר במתווה רע שלמעשה משרת את העסקנות החרדית. ההסברה הזו קריטית, כי כרגע סוגיית הגיוס היא הסוגיה היחידה שחוצה מחנות. המנוף המרכזי על החברה החרדית היה שלילת ההנחה במעונות היום ושל קצבאות אברך. הן נופו החוצה, ובמקומן נכנסו סנקציות שהן חלומו של הממסד הרבני-חרדי. שלילת האפשרות להוציא רישיון נהיגה, לצאת מהארץ או ללמוד באקדמיה נשמעות כמו דרישות בתקנון של הישיבות הליטאיות. באופן אבסורדי, הן מחזקות את השליטה הרבנית בציבור החרדי: כליאה בתוך הישיבות, צמצום האוטונומיה של הפרט, בלי השכלה, בלי גיוס – וכל זה עם מימון נדיב של המדינה. הפעולה הראשונה של מדינה חפצת חיים הייתה אמורה להיות ניתוק הקשר הגורדי בין הפרט החרדי לעסקנות החרדית הקהילתית. כרגע התלות הזו רק גדלה.
"בצער אני אומר שכשאין ציפיות אין אכזבות", אומר רס"ן (במיל') דוידי בן ציון, סגן ראש המועצה האזורית שומרון. "המציאות כעת יותר גרועה מהמציאות שהייתה. אם ביום רביעי לא היה חוק ולכן כל צעיר חרדי בגיל המתאים היה מחויב גיוס והיו לכך השלכות אמיתיות, כרגע הוציאו את כל מנופי הלחץ מהחוק וגם יעד גיוס של 50% בתוך חמש שנים זו אחיזת עיניים. מדובר על מחצית ממחזור גיוס אחד מתוך כלל מחויבי הגיוס שהם שמונה מחזורים. כלומר, ההצלחה היא לגייס 10% משכבת הגיל המתאימה".
בעוד הציבור הציוני-דתי ער ויודע לדרוש חקיקה הוגנת, נציגיו בכנסת נכנעים לחוק גיוס גרוע ומאמצים את הטרמינולוגיה החרדית באופן מלא. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' תקף את הסנקציות שהיו אמורות להיות מוטלות על הציבור החרדי בטענה שיש להשית אותן רק בדיעבד, השרה להגנת הסביבה עידית סילמן הכריזה בראיון לגלי צה"ל שהחרדים הם יותר פטריוטים מיאיר גולן, ושורה של רבנים מבית המדרש החרד"לי המזוהה עם סמוטריץ' הוציאו מכתב שקורא להגיע להבנות עם הציבור החרדי בשביל שהממשלה לא תתפרק והמלחמה תימשך.
"אני איש ציבור, ורואה מה קורה סביבי", אומר בן ציון. "סמוטריץ' דוחף ועובד ביהודה ושומרון ומייצר תשתיות והתקדמות משמעותית בהתיישבות, זה הדגל שלו. בעיניי, יש תפיסה לקויה אצל חלק קטן מהציבור הדתי-לאומי לפיה התורה במגזר החרדי תופסת מקום גדול יותר מאצלנו ושלימוד התורה שם נעשה ברצינות יותר מבישיבות שלנו, ואני מתעקש שהתורה שלנו היא לא פחות מהתורה של אף ישיבה חרדית, וברמה הכי עמוקה ומוסרית אין סיבה להתנצל ולגמגם. הסמלים האקטואליים הם הלוחמים בני התורה, כמו הרב סעדיה דרעי והרב אבי גולדברג שנפלו בקרבות. ברמה הפוליטית, צריך ללכת באומץ כי אין באמת אלטרנטיבות טובות יותר. אני מקווה שדמויות ישרות כמו אופיר סופר מהציונות הדתית או אחרים מהליכוד לא ירימו יד בעד חוק שלא מביא בשורה אמיתית".
בעוד סמוטריץ' בונה על כך שהוא ייזכר כאבי ההתיישבות ולא אבי ההשתמטות, סופר הוא דוגמה מצוינת לחבר כנסת שמבין את גודל השעה, אבל הלחץ עליו מבית הוא אדיר. אם יצביע נגד החוק, הוא ימצא את עצמו מחוץ למפלגה והכנסת. אבל האם גם הקריירה הפוליטית של סמוטריץ' בסכנה? נראה שלא. למרות שכרגע הוא מדשדש סביב אחוז החסימה, ברגע האמת לא תעמוד לו אלטרנטיבה מגזרית. עד הבחירות לא תקום מעפר "הבית היהודי" או כל מפלגה מגזרית מובהקת אחרת, ובמגזר הציוני-דתי יש חלק גדול שבסוף תמיד יכריע עבור מפלגת הבית – זו שתדאג לתקציבים לישיבות ולאולפנות, להתנחלויות או לזהות יהודית.
"מי שחושב שסמוטריץ' ישלם מחיר לא מבין איך עובד מחנה הימין", אומר גורם פוליטי בכיר. "נתניהו אלוף בגיבוש המחנה. כבר יש דיבור על זה שהוא יצניח את עופר וינטר מעל סמוטריץ' ויביא את הקולות של הציבור המשרת. ואם לא הדיל הזה – דיל אחר. אין באמת אלטרנטיבה למפלגה המגזרית, ולכן סמוטריץ' רגוע. הוא לא בסכנה".
*
הדרך לחוק גיוס ארוכה. ספק אם המתווה הנוכחי יעבור בקריאה ראשונה, וספק עוד יותר גדול אם יעבור את בג"ץ. השאלה היא כמה ארוכה הדרך לפירוק הקואליציה. המשימה החשובה ביותר של הציבור המשרת היא להגיע ערוך לבחירות: בהסברה בהירה, בלכידות פנימית ובדרישה חד-משמעית לחוק גיוס אמיתי. כשיתחילו הקמפיינים, כל יום יעלה ספין חדש. זה רגע שבו חייבים למקד את העיניים על הכדור הנכון בשביל לא להסיט את הקשב הציבורי. ממשלה ציונית רחבה היא צו השעה.
