אחד המאבקים המשמעותיים של בעלי המועדונים בליגת העל, בעיקר הגדולים, הוא הניסיון להגדיל את מספר השחקנים הזרים. הפנטזיה שלהם היא להגיע ל-11, אבל כרגע מדובר על הגדלת המכסה לשמונה, וייתכן כי בסופו של דבר, כפשרה יגדל המספר לשבעה לעומת שישה עכשיו.
בעלי המועדונים הגדולים ערכו מחקר באמצעות אנשי מקצוע לגבי מה שקורה בליגות אחרות באירופה, מאחר שהם מתמודדים עם הנציגות שלהן במפעלים היבשתיים השונים – ולהלן הממצאים, שתומכים לדבריהם בעמדה שלהם.
במחצית מהליגות הסירו לחלוטין את מגבלת הזרים, כולל באנגליה, גרמניה, הולנד, פורטוגל, בלגיה, יוון ואוסטריה. זה קורה כיוון ש-39 מ-54 החברות באופ"א חתומות על הסכמים אזוריים כמו האיחוד האירופי, שמבטלים בפועל את מגבלת הזרים. נתון נוסף שהוצג הוא כי 50 אחוז משחקני 20 הליגות הבכירות ו-42 אחוז משחקני כל הליגות של אופ"א זרים, לעומת 20 אחוז בישראל. בליגות באירופה יש בממוצע 11 זרים בקבוצה, לעומת 5.5 בישראל.
פועל יוצא של הפערים האלה והשוק הישראלי המוגבל הוא רמת שכר גבוהה יחסית של השחקנים הישראלים, שבטוחים במקומות שלהם בשל חוסר תחרותיות. בעולם העסקים זה מוגדר כ"תקלת היצע וביקוש". בנוסף, השתתפות הבעלים גדולה פי 2.5 ביחס ל-20 הליגות הבכירות, כלומר הבעלים הישראלי הממוצע משקיע מכיסו הרבה יותר מהבעלים באירופה, ויש לכך השפעה ישירה שפוגעת בהתקדמות הכדורגל הישראלי: השתתפות הבעלים הכבדה באה על חשבון מחלקות הנוער, מה שמונע השקעות משמעותיות בבסיס של הכדורגל.
יסייע גם לקטנות
השלכה נוספת היא קושי לעשות קפיצת מדרגה במפעלים האירופיים, שתביא מאות מיליונים לליגה. לטענת הבעלים, במספרי הזרים הקיימים כרגע בכדורגל הישראלי, קשה להם להתמודד מול קבוצות אירופיות אחרות בניסיון להגיע לשלבים המתקדמים במפעלים האירופיים, ששווים הכנסות של 15 מיליון שקל ומעלה. ישראלים שנותרו בליגת העל הם האיכותיים פחות לעומת הלגיונרים, למרות ששכרם גבוה.
המציאות הנוכחית בכדורגל הישראלי גורמת לריכוזיות יתר של כישרונות בקבוצות הגדולות ולהעצמת הפערים בינן לבין הקטנות. מאחר שארסנל הישראלים האיכותיים מצומצם מאוד, הם מרוכזים רק בגדולות, בעוד שהקטנות נאלצות לקבל מה שנותר. ולכן, לטענת הבעלים, הגדלת מספר הזרים תסייע מאוד גם לקטנות, שיוכלו לצמצם את הפערים ההולכים וגדלים בשנים האחרונות. המציאות הנוכחית פוגעת ברמה של הליגה ובהתקדמות שחקנים, בין היתר בשל תחרות נמוכה יותר בשל מספר הזרים הנמוך לעומת אירופה, והיא גם מרחיקה משקיעים וקונים פוטנציאליים בשל הקושי להתמודד מול אירופה.
בתחקיר נטען גם כי מספר הזרים הנמוך יחסית פוגע בנבחרת הלאומית. לפי הממצאים, המדינות שהיו ברמה של נבחרת ישראל והסירו את מגבלת הזרים, התקדמו בין עשרה ל-20 מקומות בדירוג ב-20 השנים האחרונות. זה כולל בין השאר את בלגיה ואוסטריה, אבל גם מדינות עם ליגות אפילו חלשות מזו של ישראל כמו הונגריה, אלבניה וגיאורגיה. הטענה היא כי התחרותיות גרמה לשדרוג השחקנים המקומיים וזה סייע לנבחרות הלאומיות. בזמן שנבחרות רבות ביבשת התקדמו, ישראל לא רק שנשארה מאחור, אלא גם הידרדרה בפרק הזמן הזה ב-15 מקומות בדירוג שלה באירופה.
