אחרי מכת הפתיחה ההיסטורית, שהותירה את העולם פעור פה, נותרה עדיין בעינה השאלה: איך לוקחים את הביצוע המושלם של חיל האוויר ביממה הראשונה, ומנתבים אותו לניצחון במערכה - קרי, השמדת הגרעין האיראני. התשובה, מתברר, לא פשוטה.
כדי להסב פגיעה של ממש בתוכנית הגרעין, חיל האוויר זקוק בעיקר לזמן לא מועט. זאת כדי לקלף לבדו את שכבות ההגנה, הטבעית והמזוינת, שמגנות על מתקני הגרעין שפזורים ברחבי איראן. שטחה של הרפובליקה, נזכיר, גדול פי 80 מזה של ישראל.
אך פצצות חדירה אמריקאיות, מהיחידות מסוגן בעולם ומהמעטות שקיימות על הגלובוס, יכולות לקצר את המשימה - ולהשלימה - אם מקבל ההחלטות שיושב בבית הלבן ייתן לכך אור ירוק.
"לחפור" עם פצצות
לצד מהלומת הפתיחה ההיסטורית והעוצמתית שהנחיל חיל האוויר לאתרים בפרויקט הגרעין, למתקני הטילים הבליסטיים ולבכירי הצמרת הביטחונית שחוסלה תוך דקות, בישראל מקווים לדריסת רגל סופית ומוחצת של מתקני הגרעין השונים הפזורים במקומות שונים ברפובליקה האיסלאמית רחבת הידיים. עד כה, לפי צה"ל, נפגע קשות האתר בנתנז והחלה הפגיעה באתר באיספהאן, אך האיראנים דאגו לפזר את הביצים הרבות במספר גדול של סלים ולהסתירם, כולל בבירה עצמה.
לפי גורמים ישראלים שונים, חלקם רשמיים ואחרים נשאו בתפקידי מפתח בתחום לאורך שנים, השמדה אמיתית של תוכנית הגרעין, מחייבת טיפול בכלל המתקנים ובראשם פורדו. ניתן לעשות זאת במגוון דרכים ובראשם סיוע ארצות-הברית, ממפציצי הבי-2 והבי-52 שלה ובאמצעות פצצות ענק שאין לישראל. האמריקאים הם היחידים בעולם עם פצצות חדירה במשקל של כ-14 טונות. אם ארה"ב לא תעניק את הרגל המסיימת הזו, מקווים בישראל ש"המצרף" יספיק כדי לדחות את פרויקט הגרעין שנים קדימה או להביא את איראן להסכם גרעין טוב יותר לישראל. המצרף הוא פגיעה קשים ביכולת הבליסטית של איראן, חיסול הצמרת הביטחונית, פגיעה אנושה במערך הנ"מ שלהם שגורם לטייסי קרב ישראלים לטוס מעל טהרן כאילו חגו מעל ג'באליה ואיום אמין לערוף גם את ההנהגה השלטונית של משטר האייתוללות ולפגוע באתר תשתית לאומית כמאגרי גז ונפט.
לא כולם בצה"ל התחברו לרטוריקה של של שר הביטחון כ"ץ שאיים ב"הבערת טהראן", וההמלצה של גורמי המקצוע בצבא היא לתת עדיפות לשלבי התוכנית, בהיגיון שמביא הישגים ומצמצם סיכונים לטייסים ולעורף. הפעולה המוצלחת עד כה של צה"ל גם רואה פני עתיד: לא משנה כיצד ומתי המלחמה הזו תסתיים, וגם אם תיגרר לפורמט ארוך של התשה, מעתה ואילך שמי איראן יהיה פתוחים ובטוחים לתקיפה תדירה של חיל האוויר, כמעט כמו בביירות או בדמשק.
"נראה שחיל האוויר פועל לפי תוכנית מסודרת ויעילה נגד מתקני הגרעין, שהם ליבת המשימה שקיבל, וכבר בוצעו מטסי תקיפה חוזרים להעמקת ההישגים במתקנים כמו בנתנז", הבהיר מומחה מערבי בשיחה עם "ידיעות אחרונות" ו-ynet, "אבל באיראן הגדולה יש בין 5,000 ל-10,000 מטרות רלוונטיות לתקוף, בעולמות שונים כמו מערך הנ"מ הצפוף שלהם והטילים הבליסטיים ומפקדות ויכולות פיקוד ושליטה, מול סד”כ קיים של מטוסי קרב ישראלים. לכן ייקח זמן כדי לפגוע בצורה משמעותית במתקני הגרעין, דרך 'קילופים' וגם אז התוצאה לא תהיה בהכרח אופטימלית. מה שיכול להגדיל מאוד את הסיכויים לתוצאות מוצלחות בתקיפה שהיא לבד, הוא המודיעין העמוק - האם צה"ל יודע היכן בדיוק היכן כלל מתקני גרעין שנהנים ממיגון טבעי בעובי של מאות מטרים”.
"מה שעוד יקל על קילוף המיגון של אתרי הגרעין הוא פתיחת השמיים של איראן - אולי המשימה הכי חשובה בה משקיע חיל האוויר מתחילת הפעולה – איתור, השמדה וניקוי מערך הנ"מ המתקדם של איראן, באופן שנותן טיסה חופשית לא רק בשמי טהראן כפי שצמרת צה"ל הכריזה אתמול, אלא, גם ובעיקר, תקיפת מתקני הגרעין בתקיפות מקרוב, שהן הרבה יותר יעילות מול מטרות קשות, כאשר הטייס אפילו רואה את המטרה וחג מעליה, 'חופר בה' עם החימושים שלו", ציין הגורם. "לאיראן יש תעשיות נשק סטייט-אוף-דה-ארט, מתקדמות ביותר שצה"ל חוקר מודיעינית מזה חודשים", אמרו בצבא והזכירו שבלהק מודיעין בחיל האוויר הקימו בשנה האחרונה את "מחלקת איראן" .
הצלחה מול הנחילים
ארסנל הנשק האיראני נשחק מיום ליום, בגלל תקיפתו והצריכה שלו. נכון לשבת בצהריים, שיגרו האיראנים כ-200 טילים בליסטיים בכחמישה מטחי תגובה ביממה וקצת הראשונה למלחמה. אך לפי הערכות, עדיין לא נעשה שימוש בשני כלי נשק ארוכי טווח מרכזיים: הטילים הכבדים ביותר שיש ברשות איראן שנושאים כטון ומעלה של חומר נפץ בראש הקרב וטילי השיוט המהירים שקשים מאוד לגילוי, סיווג ויירוט. כך מעריכים גורמים מומחים שעוקבים אחר ההתנגשות בין שתי המדינות.
לפי אותם מומחים, יתכן שאיראן שומרת טילים אלו להמשך המערכה בכוונה או למהלומת הסיום: "אין לאיראנים הרבה מהטילים הללו, וגם מולם יש מענה ישראלי אמריקאי לא רע. הם גם יגיעו. הטיל האיראני, הגדול - החורמשהר - נמצא באיראן במספרים קטנים כי יקר להם לייצרו, משהו כמו פי 2-3 יותר מעלות ייצור של טיל חץ, אם נשווה זאת לקנה מידה מערבי. אבל אין הבדל גדול בין החורמשהר לטילים הבליסטיים שהם משגרים הנה, במשקל של כ-200 ק"ג לראש קרב או 500 ק"ג. ההבדל המרכזי הוא יותר אפקט הדף, בכ-20% יותר מהטילים הבינוניים שנפלו ברמת גן ובראשל"צ". בהקשר הזה הודו במערכת הביטחון: "לאיראנים יש משגרים רבים, ויש לכך משקל משמעותי שמקשה על ציד של כל משגר. לאיראנים יש קצב יצור של עשרות טילים בליסטיים בחודש, שניתן להניח כי עלול “לעקוף” תוך שנים אחדות את קצב ייצור המיירטים שאמור לתת להם מענה. גם האמריקאים לא מייצרים מיירטים בקצבים גבוהים מספיק, כמה עשרות בודדות למשל של טילי Thaad בשנה. הממשל החדש הורה להגדיל את קצב הייצור. אחוזי היירוט עד כה גבוהים מאוד חרף הזליגות, וכיפת ברזל משלימה יפה את טילי החץ 2 ו-3 ולוקחת לא מעט מהשברים הגדולים שנופלים מהיירוטים. בחיל האוויר מנהלים מדיניות יירוט די מתוחכמת". בצה"ל ציינו בהקשר זה כי כרבע מ-200 הטילים האיראנים ששוגרו לא יורטו בכוונה, כי הם נפלו בסופו של דבר בשטחים פתוחים ולא סיכנו איש.
באשר לסוגיית הכטב"מים האיראנים, אחרי מטח ראשון בבוקר שישי של כמאה כטב"מים שרובם ככולם יורטו עוד מחוץ לישראל, האיראנים עברו בינתיים לטפטופים במקום נחילים. גם הם מיורטים בהצלחה, בינתיים, כולל מרדפים אוויריים עם מסוקי קרב. בהיבט הזה, ניכר שיפור דרמטי לאחר למידה ממושכת מנחילי הכטב"מים שאיראן שיגרה לישראל באפריל אשתקד. מומחה מערבי תיאר זאת בגלל שיפור במודיעין וביכולות הגילוי של כלי הטיס הקטנים שטסים לאט ונמוך: "לוקח לכטב"ם איראני בערך 10 שעות להגיע והתוצאות עד כה מעולות. אוקראינה מצליחה ליירט רק כחמישים אחוזים מאותם כטב"מים איראניים בדיוק שרוסיה משגרת. בכללי האיראנים מבצעים כעת טעות אסטרטגית שיורים גם למרכזי אוכלוסיה בישראל. הם מנסים לפגוע גם בבסיסי חיל האוויר שמצליח לשמור על הרציפות התפקודית שלו בכל ההיבטים המבצעיים. יש עוד יעדים שישראל נערכת להגן עליהם - כמו מתקני אנרגיה כתחנות כח, בתי זיקוק וכדומה. לפי הערכות שונות, לאיראן היו כאלף טילים בליסטיים ערב המלחמה הנוכחית ולכן הם ישתמשו בהם במשורה".
