פגיעת הטיל האיראני בבניין ענק ברחוב דה וינצ'י בתל-אביב הפכה ברגע אחד את מאות דייריו לחסרי בית.
"היה בום גדול", סיפר עודד, אחד מאלה שדירתם נפגעה, "יצאנו מהממ"ד וראינו שהדירה שלנו הרוסה. עכשיו אנחנו פליטים". עופרי, בתו, הוסיפה: "פחדתי נורא, חילצנו מההריסות את הכלב שלנו, מרשמלו, ובלילה ישנו אצל סבא שלי שגר בתל-אביב ויש לו ממ"ד. יצאתי בלי נעליים. לא הספקנו לקחת כלום".
עודד היה נסער מאוד. "המדינה החליטה להתאבד", הוא טוען, "ההנחה שאנחנו יותר חכמים, שהאויב מטומטם - אף פעם לא עמדה במבחן המציאות. זו מלחמה שאף אחד לא ינצח בה".
הילה ונעמה בנגל, אחיות שגרות בבניין שבו חיים כ-400 אנשים, היו באמצע ארוחת ערב כששמעו את ההתרעה. "החלטנו ללכת לקומה מינוס 5 בחניון של הבניין במקום להישאר בממ"ד", הן מספרות, "פחות מדקה אחרי שהגענו אליו שמענו בום מטורף ממש והתחלנו להריח ריחות של שרוף, ריח רעיל. הכל היה חשוך, נזלו מים מהתקרה והיו רעשים כאילו הכל עומד לקרוס. לא הייתה גם קליטה סלולרית".
לדבריהן, "אישה אחת הגיעה פתאום לחניון כשהיא רטובה לגמרי כי הספרינקלרים מהמדרגות הרטיבו אותה. היא סיפרה שקומה שלמה קרסה. היינו שם איתה משהו כמו שעה, ואז הגיע שוטר שהורה לכולם להתפנות. עברנו לבניין ממול, משם העבירו אותנו לבנייני גינדי TLV ואז לפה, למלון בראון בובו. הגענו בלי כלום, ופיקוד העורף חילקו לנו תחתונים, חולצות, מברשת שיניים ומברשת שיער. נתנו לנו פה חדר מעולה וגם ארוחת הבוקר טעימה. ברגע שתיגמר המלחמה נסגור פה חופשה".
אבי גרינברג לא היה בבית בזמן הפגיעה; הכלבים שלו דווקא כן. "היו כמה שעות שלא ידענו מה עם הכלבים", הוא מספר, "פיקוד העורף בסוף חילץ אותם. הם יצאו בריאים, אבל רטובים לגמרי מהספרינקלרים. טוב שהם לברדורים. יש להם מזג טוב וזה מועיל במצבים כאלה".
גם מי שלא נפגע מהטילים גילה שביתו כבר אינו בהכרח מבצרו. לאור העובדה שהטילים מאיראן גדולים ומסוכנים בהרבה מאלה שהורגלנו אליהם במערכה מול עזה ולבנון, משפחות רבות בעורף הישראלי שאין להן ממ"ד בדירה או מקלט בבניין נאלצות לחפש פתרונות מגורים בטוחים יותר.
הדס דוד ובעלה אוהד אייזיק הפכו רק לפני שלושה וחצי חודשים להורים, עם היוולדה של מיקה הקטנה. השלושה חיים כיום בדירה בתל-אביב, ללא ממ"ד וללא מקלט. "ברור לנו שעמידה במדרגות לא תעזור לנו במקרה של טילים איראניים", סיפרה הדס, "בעבר אמנם הסתפקנו בפתרון הזה, אבל עכשיו, כשמיקה איתנו, לא ניקח איתה שום סיכון". כדי להימנע משהייה במקלט ציבורי בחרו הזוג לנסוע לבית הוריו של אוהד, בקיבוץ חוקוק שבצפון.
שירה שטיינר, במקור מכפר הנשיא, שוכרת כיום דירה ללא ממ"ד וללא מקלט בשוהם. בתחילת המתקפה האיראנית היא הייתה בבית הוריה. "עד עכשיו, כשהיו אזעקות בשוהם עמדתי בגומחה מתחת לגרם מדרגות בבניין", היא מספרת, "אבל אני בהיריון מתקדם, קשה לי להגיע עד המרחב הזה ואני מרגישה שהעניין כבר מסוכן. זה גם לא פתרון הגיוני כשאין לדעת כמה זמן נצטרך להישאר שם בכל פעם. בנוסף, כהריונית אני מרגישה שיש לי יותר אחריות, ולכן אני לא מסתפקת במדרגות ורוצה מרחב מוגן אמיתי".
שטיינר הייתה אמורה לחזור כבר לשוהם, אבל החליטה להישאר אצל הוריה, המצוידים בממ"ד. "הם שמחו מאוד מההחלטה שלי", היא מציגה את הצד החיובי בסיטואציה, "עכשיו יהיה לנו יותר זמן משפחתי".
