הלילה הלבן שעבר עלינו, עם שלושה הרוגים, עשרות פצועים והרס בגוש דן, המחיש לנו כצפוי שלמרות ההצלחה יוצאת הדופן של מהלומת הפתיחה של מבצע "עם כלביא" - המערכה באיראן גובה מחיר מאזרחי ישראל.
את מהלומת הפתיחה הנחיתו חיל האוויר ולוחמי המוסד על תמהיל מגוון של מטרות, שלפגיעה בהן ניתנה עדיפות עליונה בתכנון המקדים - ואפשר היה להשמידן רק באמצעות גורם ההפתעה וחימושים מדויקים ויקרים מאוד. החימושים הללו משוגרים מטווחים ארוכים, כשהמטוסים נמצאים הרחק מטווח הפגיעה של מערכות הנ"מ האיראניות.
המטרות הללו כללו, בין השאר, את עריפת הצמרת המבצעית-ביטחונית ומדעני "קבוצת הנשק", תקיפת משגרי טילי קרקע-קרקע וכטב"מים שהאיראנים הציבו כדי להנחית על ישראל מתקפת-נגד מיידית. בנוסף, הותקפו שני מתקני הגרעין בנתנז ובאיספהאן.
לפגיעה בנתנז הייתה חשיבות בעיקר כדי להמחיש לאיראנים ולעולם שישראל נחושה לפגוע בתוכנית הגרעין בצורה יסודית, שייקח שנים להשתקם ממנה. אבל, הפגיעה החשובה והקריטית הייתה דווקא במתקן התעשייתי באיספהאן, מפני שאיראן כבר צברה כ-450 ק"ג אורניום מועשר לרמה של 60%, שאפשר להעשירו תוך ימים ספורים לרמה של 90% - ולייצר ממנו ליבות נפץ גרעיניות לכ-15-12 פצצות. העוצמה של כל פצצה כזו שקולה לזו שהוטלה על הירושימה במלחמת העולם השנייה, והביאה להרג של מאות אלפי יפנים.
את תהליך ההמרה של גז האורניום המועשר בחזרה למצב מוצק האיראנים רק התחילו לעשות במפעל שנפגע באיספהאן. אם ישראל הייתה מאפשרת להם להמשיך ללא הפרעה, הם היו מייצרים ליבות נפץ גרעיניות ממתכת אורניום שתוך חודשים ספורים כבר היו מותקנות בראשי קרב לטילים. האיראנים כבר השיגו מזמן תוכניות פקיסטניות וסיניות ישנות, שעל-פיהן אפשר לייצר ראשי קרב גרעיניים כמעט ללא עיכובים.
הפגיעה במפעל ההמרה באיספהאן גרמה ל"צוואר בקבוק" קריטי עבור האיראנים, שמונע מהם כרגע - ולתקופה לא קצרה - להשתמש בכמות העצומה של האורניום המועשר לרמה כמעט-צבאית שהם צברו, ולייצר ממנה מתקני נפץ וראשי קרב גרעיניים שיהוו סכנה קיומית לישראל ולמדינות האזור.
גורמי ביטחון ישראלים ואמריקנים אומרים שבחינת הנזק שגרם חיל האוויר הישראלי למתקן ההמרה באיספהאן מראה שהמתקן יהיה משותק לזמן רב. מכאן, שהסכנה המיידית שאיראן תפרוץ לפצצה בתוך חודשים ספורים הוסרה לפי שעה. אפשר להעריך שהפגיעה במתקן, לצד חיסול מדעני קבוצת הנשק, היא ההישג החשוב ביותר של מהלומת הפתיחה שהנחיתה ישראל במסגרת "עם כלביא".
אבל, זה לא סוף הסיפור. הפגיעה במערך הפיתוח והייצור של הגרעין הצבאי עוד תבוא. המטרה היא להחזיר את תוכנית הגרעין שנים אחורה, ואז לעבור לערוץ הדיפלומטי; כלומר לאפשר לאמריקנים לנהל מו"מ על הסכם גרעין שיהיה קביל על ישראל.
האיום השני במסוכנותו שצה"ל והמוסד יצאו להסיר הוא מערך הטילים, הכטב"מים וטילי השיוט של איראן. מלבד הטילים שכבר יש לה, איראן תכננה לייצר עוד אלפי טילים בליסטיים כבדים ומודרניים לטווחים ארוכים, ובאמצעותם "להרוות" את מערכי ההגנה של ישראל כך שחלקם יחדרו ויסבו לה אבדות ונזק עצומים. חלק קטן מהטילים הבליסטיים הכבדים שכבר יש באיראן - וגם אלה שהיא תכננה לייצר - הם בעלי ראשי קרב שיודעים לתמרן עצמאית, במהירות היפרסונית, מה שמאפשר להם לחמוק מטילי היירוט. פוטנציאל הנזק, כפי שראינו אמש, הוא עצום. בהקשר זה, צריך להבין שהנתון החשוב ביותר, אינו מספר הטילים שיש לאיראנים, אלא מספר המשגרים הניידים והנייחים שמהם הם משוגרים, לצד מספר הצוותים שיודעים לתפעל את המשגרים. הפגיעה במשגרים היא אתגר משמעותי וחשוב: הניידים שבהם מופיעים בשטח לזמן קצר לפני השיגור, ונעלמים בנסיעה מהירה מיד לאחר מכן - ולכן קשה לאתר אותם ולהוציא אותם מכלל פעולה. המשגרים התת-קרקעיים מהווים איום מסוכן אפילו יותר.
במהלומת הפתיחה, חיל האוויר ולוחמי המוסד פגעו במספר לא מבוטל של משגרים ניידים וגם בטילים שהיו מוכנים לשיגור עליהם. אבל, לאיראנים יש עוד מאות משגרים ניידים ותת-קרקעיים שמאפשרים להם להמשיך במלחמת התשה מדממת עוד ימים ארוכים.
אבל, עוד לפני, חיל האוויר היה חייב ליצור לעצמו חופש פעולה אווירי בשמי איראן. זה נעשה חלקית במהלומת הפתיחה, שבה התבצעה "שבירת הקליפה" של מערך היירוט האיראני - אבל העיקר בוצע בלילה שעבר. עשרות מטוסי קרב - לצד מטוסי תדלוק ומודיעין - פגעו שיטתית במערכי הנ"מ והיירוט האיראניים בטהרן ובחלקים נרחבים משטחה הענק של איראן. לדברי מפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר, "הדרך לטהרן סלולה כעת - ואנחנו נוסעים בה".
* * *
למרות שלפי שעה הכול הולך לפי התכנון, מקבלי ההחלטות בישראל חייבים לתת תשובות מספקות לשלוש שאלות: איך לא נגררים למלחמת התשה באש אווירית ארוכה ומדממת, כמו זו שמתנהלת כבר שלוש שנים וחצי בין רוסיה לאוקראינה? איך מסכלים, או לפחות מעכבים לתקופה ארוכה מאוד, את היכולת של איראן לייצר נשק גרעיני? איך מסכלים, בלי לשלם מחיר כבד מדי בעורף, את התוכנית של איראן לפתח ולייצר אלפי טילים ומשגרים וכטב"מים תוקפים - שיהפכו את ישראל ומדינות נוספות באזור לקורבנות כנועים של היכולות הגרעיניות והקונבנציונליות של האייתוללות?
המענה לשלוש השאלות הקרדינליות הללו הוא אחד: לשכנע את נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, להורות לכוחות המזוינים האמריקניים - שהוא המפקד הישיר שלהם - להצטרף בהקדם למאמץ ההתקפי הישראלי. טראמפ לא יסתכן בכך הרבה: חיל האוויר, אמ"ן והמוסד כבר פתחו בפני המפציצים האמריקניים את שמי איראן. עכשיו, המטרה המשותפת לירושלים ולוושינגטון היא לסיים בהקדם ובמינימום מחיר את השלבים הקינטיים, ואז להעביר את הדיאלוג עם איראן לערוץ המו"מ הדיפלומטי.
