בתאל ורחל, אחיות שגרות יחד בבניין המגורים שספג פגיעה ישירה של טיל איראני בבת-ים, ישנו במיטותיהן כשפיצוץ אדיר החריד את הבית.
״כשזה קרה היינו במיטה, אין לנו לא ממ”ד ולא מקלט״, מספרת בתאל. ״שמענו בום חזק, ראינו אור חזק של הטיל שנפל ומלא עשן. הכל התמלא בזכוכיות, כל החלונות התנפצו, הדלת נשברה. ברחנו מהבית לחפש מרחב מוגן, נכנסנו לחניון ממול״.
בבוקר שאחרי הן עדיין טרוטות עיניים אחרי שלא ישנו כל הלילה, נשארו סמוך לבית ההרוס, מחכות למידע. יחד עם מפונים נוספים במרכז הקליטה שהוקם סמוך לזירה, הן מנסות לעכל את גודל האירוע ולהתגבר על חוסר האונים שמתלווה אליו. ״עד עכשיו לא יכולנו להירדם, חיכינו ליד הבית ההרוס שמישהו יעדכן אותנו מה צריך לעשות. עכשיו הגענו למרכז שקולט את המפונים מהבניינים, נרשמנו כאן ואנחנו מחכות שיתקשרו אלינו. אנחנו בהלם טוטאלי, לא מעכלות״.
צור הגיע למרכז הקליטה יחד עם בתו קמילה ובן זוגה רועי. ״הדירה שלנו נהרסה טוטאלית. אין כלום, הכל קרס. אנחנו קומה אחרונה, כל הגג קרס. כל הקירות התפרקו״, אומר צור. ״במזל לא היינו בבית״. בני המשפחה שבו לדירה הבוקר כדי לבדוק את הנזק - ויצאו מזועזעים.
״הלכנו עכשיו לראות מה קרה שם. הלם. אין כלום לראות, אין תקרה, אין רצפה, אין סלון, אין דירה״, מוסיפה קמילה. ״רצינו להציל דברים, לקחת משהו - לא נשאר כלום״. הם הצליחו לאסוף רק פריט אחד כמעט סמלי. ״הצלחנו לקחת איתנו ציור אחד וכמה נעליים וזהו״, מספר רועי.
כמו רבים אחרים, הם ממתינים כעת להכוונה ולהמשך טיפול: ״היינו אמורים ללכת היום לעבודה, ללימודים, הכל נעצר. לא מבינים איך ממשיכים מפה״.
אלינה וולדימיר ברבנוב גרים בבת-ים בבניין שהופצץ יחד עם בעלה ובתה. "בעת ההפצצה הילדה לא הייתה בבית. היו כמה אזעקות ובאזעקה האחרונה יצאתי למרפסת, פתאום שמעתי בום גדול. ניסינו להיכנס מהמרפסת לבית וראיתי שכל הגג התפרק. ברחתי עם הכלבה הקטנה, בוני, ובעלי נשאר בדירה וחיפש את הכלבה השנייה בין ההריסות. לקחתי את התוכי שלי ברגע שיכולתי. חברה שלי שגרה ליד באה לעזור לי והלכנו משם לבית הספר. אני מרגישה נורא. אני בהלם. אין לי בית".
אחרי שעות של המתנה, מבלי שאכלו מאתמול בלילה, כולל הכלבים, נמסר להם שהמלון בתפוסה ומלאה ויעבירו אותם למלון סמוך. בשעה 18:00 בערב הופנו למלון שליד, אך שם נאמר להם שלא יוכלו להכניס את הכלבים והתוכי.
