זה זמן קלאסי להסחות דעת הכרחיות. עברנו כבר תקופות כאלה, והרוטינה ידועה: אפשר לשבת כך וכך (וכך) שעות מול מסכי החדשות, אבל בסוף יש לכל ישראלי סף כלשהו שאחריו זו כבר מנת יתר של ברהנו טגניה, ומתחילים פרכוסים. זה בול הזמן – אם לא להוריד הילוך, לפחות להחליף רכב; לעבור למשהו נוח יותר, איטי יותר, אסקפיסטי יותר. משהו שאפשר לשבת מולו כמה שעות במצב מוחי כבוי למחצה. משהו שמחבר בחזרה לחיים האמיתיים, כלומר המומצאים, שתמיד היו ויהיו שם. הנה כמה אפשרויות במיידי:
• "מחלקה Q" (נטפליקס). חסרה לכם סדרה על חוקר משטרה פוסט-טראומטי ציני ומריר שנשלח עקב פאשלה לגנזך, שם הוא מתבקש לחקור תיקים שמעולם לא פוענחו – כלומר, להיעלם לכולם מהעיניים עד כמה שאפשר? על הנייר זה נשמע כמו משהו שעשוי להכיל שיירי "סוסים איטיים", אבל זה לא: זה נטפליקסי יותר, בריטי לא פחות, ומת'יו גוד בתפקיד הראשי מעצב דמות שרוטה ייחודית, לצד עוזר ממוצא סורי ושוטרת צעירה וטראומטית כשלעצמה שמתגייסת לסייע לשניהם. סדרה שכאילו נולדה לעזור למחוק מוחות מיוסרים באמצעות צרות של אנשים אחרים מאוד, במקום רחוק מפה מספיק.
• "סטיק" (אפל+). לאפל+ יש את הז'אנר הזה, שהיא, פחות או יותר, המציאה, של קומדיה מצחיקה אך מתאמצת מדי, שמגיעה מהיצרן בתוספת לב קטן: כלומר, שלפרקים היא עשויה להעלות בטעות איזו דמעה קטנה. "טד לאסו" הייתה חלוצת הז'אנר, אחריה באה "שרינקינג", והנה מגיעה "סטיק", שלפחות בינתיים מתעלה על שתיהן. אוון ווילסון כובש בטבעיות כאגדת גולף בדימוס שהפך ללוזר של הלייף, מגלה נער שהוא יהלום בלתי מלוטש בתחום ונאלץ לעשות הכל כדי להוכיח לעולם ששניהם שווים משהו. ארבעה פרקים יצאו עד עכשיו, לגמרי פיל-גוד, עדיין בלי גרם פאתוס. רק שימשיך ככה.
• "רק לא זה" (נטפליקס). נכון, זה כבר קצת ישן, אבל בסתיו תגיע העונה השנייה, ועדיף לבוא מוכנים, גם אם זה אומר לראות שוב את הראשונה, שהייתה, בואו נודה, פיסת נטפליקסיזם (אסקפיזם נטפליקסי) מושלמת: סיפורה של רווקה לא כה צעירה (קריסטן בל), המגישה עם אחותה פודקאסט על יחסים ומתאהבת בטעות בנואה (אדם ברודי), שהוא לא רק פרוד טרי אלא גם חמוד באורח קיצוני ורב רפורמי באורח מקצועי. סיפור האהבה המתנגש בכל מהמורה צפויה מצליח, למרות הכל, להישאר שנון במידה ולהציע קומדיה רומנטית מהירה ופטפטנית, עמוקה כבועת סבון ולחלוטין כשרה לצפייה חוזרת בימי דכדוך. בהשגחת הרב.
