אנחנו כותבות את המדור הזה בתחילת השבוע. אנחנו כבר תחת מתקפה קשה שמכוונת על אזרחים ותשתיות. אנחנו מפחדות, אנחנו מפחדים, אבל זאת מציאות חיינו כבר שנים, בוודאי ב-20 החודשים האחרונים.
לא נוכל להעלים עין ממנה.
והאזרחים בישראל, כולם - אנחנו אומרות זאת בזהירות, בענווה, בחשש ממה עוד יקרה - הם רקמה אנושית שמתהדקת ברגעי משבר וצומחת ומתחזקת.
אין לנו דרך לחזות איך תיראה המדינה ואיך ייראה העולם שלנו ביום שישי, כשמדור זה יתפרסם.
זה נכון תמיד, אבל היום נכון על סטרואידים.
אנחנו מקוות שנוכל לתת לכם רגע הפוגה עם קצת אוכל, מקוות לימים שקטים, לשלום אזורי אמיתי, לשובם של כולם, החיילים, הטייסים והחטופים בשלום.
* * *
מי שמכיר אותנו יודע איך נאספנו ביום שמש אחד מול סיר מלא גונדי ועוד סיר צ'לו-קבב ועפנו בלי שנביט לאחור.
יצאנו לעבודה בבוקר וביקשנו מאירן, ששמרה לעיתים על ילדינו, שתכין סתם אורז.
- איזה אורז?
- אורז פרסי!
- איך להכין?
- כמו שאת מכינה בבית.
- אני לא מכינה כמו שאתם מכינים.
- תכיני כמו שאת מכינה.
כשחזרנו הביתה התנפל עלינו ניחוח מטורף של אורז שהתבשל שעות בחמאה, עם פיסות גזר ופרוסות תפוחי אדמה בקרקעית, וכמובן בצל ואפונים מבריקות. נחלשנו מהענן הניחוחי ולא יכולנו לזהות את התבשיל, רק את דרישת השלום ששלחו כל המרכיבים שבסיר. מלמעלה הביט בנו בתמימות אורז לבן ונקי, אבל מתחתיו רחשה וגעשה אגדה של בצל מושחם, כורכום, פיסות בצל ואורז.
- בואו לשולחן, ציוותה אירן חגיגית, שלא יתקרר.
ברור שבאנו, והמטבח שלנו השתנה לתמיד.
בין היתר גילינו את הסמטה הקטנה ליד רחוב ויצמן בכפר-סבא שהשמיעה המון מוזיקה פרסית מקורית וישראלית. בשלב זה אנחנו עורגות למנות נוספות ומעודנות מהמטבח האצילי הזה.
* * *
אנחנו למשל בטוחות שהיחסים בינינו לבין העם האיראני חייבים להכיל גונדי וקבב עוף ז'וז'ה עם זעפרן, שיש בו, בנדיבות, גם שמן זית וכורכום.
אין בינינו סכסוכי גבול. אנחנו מתות על אוכל פרסי והיינו מאושרות להגיע לביקור בטהרן לסיבוב קולינרי. אנחנו לא מאשימות את העם האיראני בהנהגה הניצית הלוחמנית שלו, ומקוות שגם הם לא מאשימים אותנו.
יתר על כן, אנחנו מפנטזות על הקמת רשת של מדרשות קולינריות שבה נפיץ את תורת דגי הקוד ברוטב תמרהינדי ושומר ואפילו כרוב מאודה בתפוזי דם וסלרי מתוק. נתרכז אך ורק בהכנות לארוחת הערב ונרקום שוב ידידות חמימה עם סלט עגבניות מתוקות בסירופ רימונים.
לא עדיף מאשר קטל, הרג, טבח והרס?
הרי פעם הסתדרנו בדיוק ככה.
אחרי ארוחה דשנה נטפס אל הרי אלבורז ונתפנק שם בסדרת קינוחי הרים של אורז מתוק ותאנים. וכל זה בקדירות של חמאה נמסה.
* * *
מהניסיון הלא-פרסי שלנו, גונדי אוהב מרחבים של זמן. זמן לנוח עם חומרי הקציצות, זמן לשכשך במרק הרותח, זמן לרבוץ בתוכו במקרר וזמן חימום מחדש.
יש מאכלים כאלה, שפשוט אוהבים חימום מחדש. לזניה נגיד. וגם גונדי.
אם תטעמו אותו בשנייה שהוא יוצא מהמרק יש לו אישיות אחרת לגמרי מיום אחרי, אחרי היכרות ממושכת עם נוזלי העוף והגזר שחילחלו ותיבלו אותו.
גונדי
אדפטציה למתכון הנהדר של רותם ליברזון ששתינו מעריצות.
חומרים:
1/2 קילו חזה עוף טחון
3 ו-1/2-4 כוסות קמח חומוס
1 כף כורכום
1 כפית גדושה כמון
2 כפיות הל טחון
1 כף פלפל שחור טחון
4-5 כפיות מלח
6 בצלים מרוסקים במעבד מזון
1/4-1/2 כוס מים קרים
סיר גדול מלא במרק עוף אמיתי ועשיר בטעם (מתכון בהמשך)
הכנה:
1. מערבבים את כל החומרים, למעט המים הקרים וקמח החומוס.
2. מוסיפים 3 ו-1/2 כוסות קמח חומוס ומערבבים היטב. התערובת צריכה להיות רכה ואוורירית, אבל נוחה לכדרור. אם היא דחוסה מדי הוסיפו מהמים הקרים, אם היא נוזלית מדי הוסיפו מקמח החומוס.
3. מכסים את הקערה ושולחים למקרר לכמה שעות. אפשר גם ללילה.
4. מכינים את המרק, וכשהוא רותח והתערובת כבר נחה במקרר יוצרים ממנה כדורים בגודל של כדור טניס (בערך 110 גרם לכדור) ושולחים למרק המבעבע.
5. מבשלים 45 דקות.
6. האופציה האידיאלית: מקררים את המרק עם הגונדי ללילה במקרר ואז מחממים ומגישים (בעצם ככה אפשר להכין אותו בחמישי כבר, לקראת יום שישי). אבל גם הגשה מיד היא בסדר.
בכלל, אלה לא ימים לשפוט מישהו על אכילת גונדי לפני הזמן.
מרק עוף מושלם לגונדי
הוא צריך להיות נקי יחסית כי הגונדי הוא גולת הכותרת, אבל עשיר בטעם. נשתמש בו בגרונות הודו ובכנפיים צלויות. והמון-המון גזר.
בסוף, מרק עוף הוא הפתרון לרוב המשברים, לא רק לחשק לגונדי.
חומרים:
250 גרם כנפי עוף נקיות
150 גרם גרון הודו
2 בצלים בינוניים עם הקליפה, שטופים היטב
3-4 גזרים קלופים וחתוכים קטן
1 שורש פטרוזיליה קצוץ וחתוך דק
צרור של שמיר טרי
1 כף מלח
4 עלי דפנה
1 כף פלפל שחור שלם
הכנה:
1. מחממים תנור במצב גריל לחום גבוה (230 מעלות).
2. מסדרים את כנפי העוף והבצלים בשכבה אחת על תבנית אפייה. צולים 15-20 דקות עד שהכנפיים חומות מאוד.
3. מכניסים לסיר גדול (7 ליטר בערך) וממלאים במים עד לאמצעו, כ-3 ו-1/2 ליטר.
4. מוסיפים את ההודו, את הגזר ועשבי התיבול, ואת התבלינים.
5. מבשלים שעתיים לפחות (או 45 דקות בסיר לחץ).
6. מסננים ומחזירים למרק רק את הגזר.
רגשית, אבל מושכלת
אנחנו לא ניפול לאכילה רגשית, אנחנו מבטיחות - ואז יורדות על שלושה כדורי שוקולד שהילדות והנכדות הכינו, פלוס עוגת גבינה שמישהו קנה ולא הודה בכך ומקנחות בשקית צ'יפס. המלחמה הזאת שוברת לנו את יכולת העמידה מול פיתויים רגעיים, ואנחנו מסרבות לקחת על כך אחריות. מי יודע מה יקרה מחר, איך אפשר עכשיו לוותר על משהו מטוגן, פריך, מתוק או מלוח?
ל"דני וגלית", המותג הקטן והמקסים הזה שגדל בשנים האחרונות וכיום נפוץ ונמכר לא רק בחנויות בריאות וטבע, יש פתרון די נוח. מראש המאפים שלהם נועדו לתת את חוויית השחיתות, אבל בגישה מחושבת, חכמה, מזינה - עם קמחי אגוזים וגרעינים ובלי סוכר לבן. עכשיו יש להם קולקציה שלמה של עוגיות ומאפים שהם בלי קמח, בלי גלוטן ובלי סוכר. אכלנו את כדורי החלווה והקוקוס (מומתקים באמצעות סוויטאנגו - מוצר שאנחנו מתחילות ממש-ממש לחבב), עוגיות מייפל-פקאן מקמח שקדים (שוב, עם סוויטאנגו) שהיו נהדרות, אגוזיות, מתוקות ופריכות. אהבנו גם את עוגיות הלימון והקשיו ואלו עם האוכמניות וגרידת התפוז. בחירת הטעמים מבהירה שמדובר במוצר לגדולים ולא בפתרון לילדים הקטנים, אבל בואו, גם אנחנו באירוע.
המחירים נעים סביב 26-29 שקלים לאריזה, והמאפים נמכרים במאות נקודות ברחבי הארץ, אפשר לאתר ב-dvg.co.il.
דבר האָבֵד / שלומית נעים-נאור
המשוררת הנהדרת הזאת ארזה את השנתיים האחרונות לספרון שירים שכולו לב וכנות על מלחמה: הורות במלחמה, שכול, צער, בדידות במלחמה, אוכל במלחמה ופסאדה שלמה שכולנו, הסדוקים, מחזיקים. הבאנו אחד, קטן.
ששים
הוּא כּוֹתֵב שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת לִהְיוֹת בָּהֶם, הוּא מְחַפֵּשׂ מְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם יוּכַל לֹא לִהְיוֹת. גַּם הַלַּיְלָה הָיָה עֵר וְאָפָה
וְאִי-אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין.
