ד"ר ליאת יקיר היא ביולוגית וחוקרת של אבולוציית הרגשות, והיא אחת הנשים שעושות לי בימים אלה סדר בראש – כלומר, במוח. הפודקאסט שלה, "בריין סטורי", שאותו היא מגישה עם עומר שריר, שחוקר חרדות ומטפל בהן, הוא המקום לצלול אליו עכשיו: סוג של ארגז כלים הכרחי עבור מי שנתקעו על הר הגעש המזרח-תיכוני בלי אופק ושדה תעופה פעיל.
ד"ר יקיר, שבדיוק עבורה המציאו את הביטוי "דיבור בגובה העיניים", היא אשת מדע שמפליאה לבצע חיבורים הגיוניים ובהירים בין ביולוגיה, כימיה ואבולוציה לבין רגשות, התנהגות והחיים עצמם ובין מחקר עדכני לפילוסופיה, לרוח ולתרבות, והיא מפליגה עם מאזיניה לעומק המנגנונים הביולוגיים והכימיים שמנהלים אותנו וגורמים לנו להגיב ולפעול בכל מישורי החיים. היא מדברת גם על מה שקורה לנו כשהמערכת ההורמונלית, שתפקידה להציל אותנו בעת סכנה, נמצאת במצב חירום מתמשך ומכניסה אותנו למצבים הישרדותיים.
יקיר ושריר מדברים בתשוקה ובבהירות על מגוון רחב של נושאים כמו אהבה וזוגיות, התמודדות עם אובדן, לב שבור, דיאטות שלא מצליחות (היי, אכילה רגשית בזמן מלחמה) והאופן שבו משפיעה עלינו החרדה (גם הקולקטיבית, כמובן). בשיח הער והמסקרן משולבות הצעות לשלל פעולות והחלטות שאנחנו יכולים לנקוט בעצמנו, כשאנחנו לוקחים אחריות ומפעילים לטובתנו את מכונת הגוף-נפש המשוכללת והפלאית שלנו. ארגז כלים, כבר אמרנו.
ואם אנחנו כבר עם האוזניות באוזניים, אז כשאני רוצה הפסקה מעיסוק במוח וברגשות, אני קופצת לפודקאסט הוותיק והטוב "עושים היסטוריה", או לאחיו המעניין, "עושים תנ"ך", כדי לקבל נקודת מבט רחבה על הימשכותן של מלחמות, נכלוליותם של דיקטטורים ופריכותן של דמוקרטיות. כי בסוף, עם כל הכבוד למדע, הכל בחיים זה עניין של איזונים ובלמים.
