כשההתראות בטלפון הנייד של חן אוזנה מקריית-גת מתחילות להזהיר מאזעקה קרובה, ששת ילדיה ממהרים להתארגן ליציאה למקלט השכונתי: "הם עוזרים אחד לשני, מבינים עניין", היא אומרת. אוזנה עצמה נשארת בחוץ: כנכה המרותקת לכיסא גלגלים, המתגוררת בדירת עמידר נטולת ממ"ד, אין לה אפשרות לרדת במדרגות המובילות למקלט ולהגיע בזמן. "זו תחושה של חוסר אונים", היא אומרת בשיחה עם "ידיעות אחרונות": "אין לך איך להגן על עצמך".
2 צפייה בגלריה
(“ברווחה שואלים מה שלומנו, בפועל - אין פתרונות”. ענבל צוקרון־דמרי ובנה נדב | צילום: יריב כץ)
בעירייה הפנו את אוזנה ומשפחתה לבית ספר שבו יש מקלט נגיש. לדבריה, הפתרון הזה לא מתאים למשפחה: "בעלי הלך לשם וראה שהמקום מלא באנשים בזמן אזעקה. יש לנו ילדה על הרצף, כשיש רעש והמון אנשים היא משתוללת ורוצה לברוח. יש להם רצון טוב, אבל עבורנו זה לא פתרון רלוונטי".
בהיעדר פתרונות מיגון נגישים מספקים, אנשים עם מוגבלות המתגוררים בדירות ללא מרחב מוגן נותרים ללא הגנה. חגית חסון מתניידת על הליכון ובן זוגה אבישי הוא נכה במצב סיעודי: "בדרך כלל אנחנו הולכים למסדרון בזמן אזעקה", מספרת חסון. "הפעם ברור לנו שחייבים להגיע למקלט".
המקלט הציבורי הקרוב לביתם בראש-העין אינו נגיש, ועל מנת להיכנס אליו יש לדלג מעל מדרגה: "יש עוד שכנים שצריכים להיכנס פנימה, ובגלל המדרגה אנחנו תוקעים אותם. בעלי השתחרר מבית החולים אחרי ניתוח, וכל קפיצה כזאת מטלטלת אותו. אני לא מבקשת מהעירייה שום דבר - רק שלא ייתנו לנו להישאר במצב הזה. לא ייתכן שהמקלט לא יהיה נגיש לשני אנשים נכים".
במחלקת הרווחה בעיר הציעו לזוג חסון להתפנות לדירה של אחד מילדיהם, שבה יש ממ"ד - אלא שהדירה אינה מונגשת לנכים: "אני רוצה פתרון שיתאים לבעלי ולמטפל. למה בעלי צריך לסבול?".
מעיריית ראש-העין נמסר שהיא עושה מאמצים רבים לסייע למשפחה. בעירייה הוסיפו שפנו למינהל המוגבלויות במשרד הרווחה בבקשה לפתרון דיור חלופי עבור בני הזוג חסון, ונענו בשלילה. התשובה הזאת אינה יוצאת דופן: למדינת ישראל אכן אין תוכנית פינוי רשמית עבור אנשים עם מוגבלות שאין להם גישה מספקת למרחב מוגן.
אין למי לפנות
"כשהטיל עובר מעלינו אנחנו מתפללים", מספרת ענבל צוקרון-דמרי, שבנה נדב בן ה-13 מתמודד עם תסמונת נדירה הכוללת מוגבלות שכלית-התפתחותית ושיתוק מוחין. בבית שבו מתגוררת המשפחה אין ממ"ד, והגעה למקלט השכונתי דורשת ירידה של 15 מדרגות - פעולה בלתי אפשרית עבור הילד המתנייד בכיסא גלגלים. צוקרון-דמרי מדגישה שעבורה, ועבור משפחות רבות נוספות, גם הנגשה פיזית של המקלט לא תספיק.
"חלק מהילדים עם מוגבלות קוגניטיבית צורחים ונכנסים לפאניקה כשהם נמצאים במקום לא מוכר", היא מסבירה. "אנשי הרווחה שואלים כל הזמן מה שלומנו ומביעים התעניינות. בפועל, במישור המעשי, אין פתרונות. הפתרון האפשרי היחיד למשפחות במצב זה הוא סיוע בסבסוד ובינוי מהיר של מרחבים מוגנים. זאת הנגשה לכל דבר".
במשרד הרווחה אומרים כי הם משקיעים מאמצים רבים לאיתור אנשים עם מוגבלות ולמיפוי צורכיהם, אולם הכלים מוגבלים: "אין היום נוהל של המדינה עבור אדם עם מוגבלות שאין לו נגישות למקלט", מודה מנהל באחת מלשכות הרווחה. "אנחנו עושים את המקסימום כדי לצמצם ככל האפשר את האוכלוסייה שנותרה בלי פתרון, אבל אי-אפשר לומר שזה מכסה 100% מהאוכלוסייה". יו"ר עמותת "נגישות ישראל", יובל וגנר, מוסיף ש"המדינה לא תומכת כרגע בפינויים של אנשים עם מוגבלות". העמותה מפעילה את מוקד "האפוד הסגול", המיועד לסיוע בפינוי אנשים עם מוגבלות מזירות אסון ומבוסס על מתנדבים שקיבלו הדרכה לכך. כך למשל במקרה של תום, לקוי ראייה שפונה מביתו שנפגע בבת-ים ביום ראשון. הוא מספר: "עזרו לי להוציא את מקל הנחייה והתרופות, עזרו גם עם כלבת השירות והכלבים הנוספים שלי".
עשירים מוגנים יותר
פערי המיגון בישראל אינם נחלתם של אנשים עם מוגבלות בלבד. דוח מבקר המדינה משנת 2020 הציג תמונה מדאיגה שלפיה ל-28% מהאוכלוסייה אין גישה למיגון תקני כלשהו. נתוני מרכז אדוה משנת 2023 מלמדים על מתאם מטריד בין המצב הסוציו-אקונומי לבין מידת הנגישות למיגון: במשקי בית השייכים לשלושת העשירונים הגבוהים, עומד שיעור המתגוררים בבית עם ממ"ד על כ-60%, ומנגד בשלושת העשירונים הנמוכים שיעור המתגוררים בבית עם ממ”ד יורד לכ-30% בלבד.
הפתרון עבור מי שאין להם ממ"ד או מקלט בבניין הוא מקלט שכונתי - אך כאמור עבור אנשים עם מוגבלות פיזית, לא תמיד זאת אפשרות מעשית. אורי קיטאי מתמודד עם מצב רפואי מורכב ומתנייד עם קביים. בדירה שבה הוא מתגורר בשכונת מרמורק ברחובות, לא רחוק ממוקד הנפילה בעיר, אין מקלטים בבניינים. לדבריו, במוקד העירייה הפנו אותו למקלט הקרוב ביותר לביתו - בבית ספר סמוך. אלא שעבור אדם במצבו, ההליכה עשויה להתארך ל-45 דקות.
"הבעיה בשכונה נוגעת לכולם, אבל עבור אנשים עם מוגבלות היא חמורה יותר", הוא אומר. "זה הכעס שלי על הממשלה. ידעתם כבר שנים שהבעיה קיימת - לא יכולתם לבנות מקלט באזור?".
המדינה כשלה בתפקידה
ד”ר עדית סרגוסטי, אחראית קידום מדיניות בארגון “בזכות”, הסבירה כי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חובה לדאוג להנגשה למיגון מספק בשעת חירום. החוק מחייב את שר הביטחון לקבוע תקנות למימוש הזכות לנגישות במצבי חירום - אלא שהמועד האחרון שנקבע בחוק להתקנת התקנות חלף לפני שנים, מבלי שהדבר נעשה.
“ההתמהמהות הזו מסכנת את חייהם של אנשים עם מוגבלות”, אמרה סרגוסטי: “מצב בו אנשים עם מוגבלות אינם יכולים להגיע למרחב מוגן בשל מוגבלותם, וחשופים לסכנת חיים ואף משלמים בחייהם בשל כך - הוא בלתי נסבל. המדינה חייבת לדאוג באופן מידי למרחב מוגן נגיש לכל אדם עם מוגבלות הזקוק לכך, בין אם על ידי פינויו למלון שיש בו מרחב מוגן נגיש או כל פתרון סביר אחר”.
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר: "מושקעים מאמצים רבים לאיתור אנשים עם מוגבלות ולמיפוי צורכיהם, במיוחד בעת חירום. מסגרות הדיור החוץ-ביתיות המופעלות עבור אנשים עם מוגבלות ממשיכות לפעול כסדרן ומוגנות בהתאם להנחיות ההתגוננות של פיקוד העורף. המשרד מפעיל מענים פרטניים בהתאם לצורכי האדם והשפעת מצב החירום, בהם: תגבור מוקד 118, הרחבת מוקדים ייעודיים לטיפול רגשי וליווי במציאת מקומות מונגשים למפונים מביתם".
