סיקור הפגיעות בישראל, כל הערוצים
גם בבוקר שבו היה קשה להבדיל בין אזור בתל-אביב לשכונה בסג'עייה, אלוף (במיל') גיורא איילנד נראה רגוע ושלו כהרגלו, ממש כמו כשהציע להרעיב את עזה. "עם כל המחירים הכבדים", הוא הסביר לניב רסקין משדר הבוקר של קשת, "פגיעה באזרחים במדינת ישראל גורמת לכאב עצום, גם לנזק פיזי, אבל היא לא מסכנת את יכולתה של מדינת ישראל להתקיים ולתפקד. במובן הזה, זה אכזרי אולי לומר, אבל זה טוב שכך".
איילנד, שלא נדרש להבהיר מה נחשב "מתפקד" במדינה שבה המשק מושבת, מסגרות החינוך פוזרו ומאות אלפים שנתקעו בניכר תלויים במירי "אתם בחו"ל, תיהנו" רגב, יכול להירגע: מהתגובה של רסקין, או ליתר דיוק היעדרה, ניתן להסיק שהוא לא אמר שום דבר מיוחד וכל שכן "אכזרי". אמנם מדובר ברסקין – הוא נוטה לשתוק גם כשסתם מעודדים פשעי מלחמה – אבל נדמה שרוב התקשורת מגיבה באופן דומה למראות החורבן שנזרע בלב מדינת ישראל בעקבות ירי הטילים האיראניים.
וכך, בעוד שהג'ונגל של הרשתות התמלא בתמונות מופרעות, המקורות המוסמכים כפופים ואף כפותים לצנזורה צבאית ולא פחות ממנה לצנזורה עצמית, שהיא גם מיושנת טכנולוגית וכמובן מפוקפקת מבחינה עיתונאית. לא ברור איזו צנזורה מהווה שיקול מכריע יותר, אך התוצאה זהה: הציבור נשאר בעיקר עם האמפתיה, שיש ממנה ובשפע, לצד דאגה שתמיד ינכחו באולפן בין שלושה ל-300 איש שיזכירו באדיקות את "תרחיש הייחוס" הקדוש, לפיו היה אמור להיות הרבה יותר גרוע. חשוב להבהיר: כל זה קורה בערוצים ה"ביקורתיים", היכן שאין ציפייה להודות בכל שעה עגולה לראש הממשלה (אבל כן למערכת הביטחון). במאחזים הפרו-שלטוניים מחלקים מדליות בזמן שאנשים הפכו במטח אחד להומלסים.
לכן גם לא מפתיע, שהתגובות לתקיפת ערוץ הטלוויזיה הממלכתי באיראן נעו בין עליצות למשיכת כתף. ביקורת, ככל שהייתה, לא עסקה בעצם המטרה (מעשירים שם אורניום?) אלא באינפנטיליות של שר הביטחון. הסרטון שבו נראית המגישה האיראנית נמלטת על נפשה הוצג בטבעיות, ובתוכנית של אילה חסון בערוץ הטלוויזיה הממלכתי בישראל שרתה אפילו עליצות. "מכוערת", כינה הפאנליסט מרקו מורנו את האישה בסרטון, ועמיתו גבי סיבוני הוסיף: "בואי נסכם שאת נוה אילן הם לא יטרגטו". זאת הרמה.
כשכבר דובר על הסיבות לתקיפה התגלה הבדל משמעותי בין הגרסה שנשמעה במהדורות לזאת שהציג דובר צה"ל: עמית סגל (פרשן הגרעין המוביל של חדשות 12), למשל, דיבר על "פגיעה מורלית" ורועי שרון (כאן 11) על "פגיעה בסמל משטר", ואילו דובר צה"ל הצהיר ש"מרכז התקשורת...שימש לקידום מטרות צבאיות". זה לא אותו דבר, בלשון המעטה. אבל מי יעסוק בזה? "מהצד השני" של גיא זהר? כמה סמלי שהתאגיד הוציא דווקא אותה ל"חופש": הרי גם בטלוויזיה הרוסית אין תוכנית כזאת.
