"אנחנו נמצאים בתוך מבוך רגשי", מספר קאסם חסאני, 37, גולה איראני שנמלט ממולדתו לגרמניה לפני תריסר שנים: "מצד אחד אנחנו מחכים לשינוי, מחכים שנוכל לחזור לבקר במולדת, שישתנה המשטר ויתחילו הרפורמות שישחררו את איראן מאנשי הדת ששולטים בה. מצד שני יש דאגה גדולה, אפילו חרדה, לגורל המשפחות והחברים שלנו".
"אנחנו אולי שמחים על האפשרות שהמשטר ייפול, אבל דואגים מהסכנה שיכולה לפגוע בכל אחד כמעט בלי אבחנה. ביומיים האחרונים נהיה הרבה יותר קשה בגלל הניתוקים המשמעותיים בחיבור לאינטרנט באיראן. התחושה מבלבלת: אתה רוצה לשמוח ולא יכול, אבל גם רואה אפשרות למהפכה שאנחנו מחכים לה כל החיים שלנו".
1 צפייה בגלריה
(מחאה של גולים איראנים באירופה נגד משטר האייתוללות | צילום: אי־אף־פי, SIAVOSH HOSSEINI)
גולים האיראנים רבים חשים באופן דומה: "ברור שאנחנו שמחים על התקיפות, בעיקר נגד מטרות צבאיות", אומרת מונה חולאני, גולה איראנית בת 28 מברלין. "ברור שאני רוצה לבקר באיראן, וברור שאני רוצה שיהיה לנשים חופש והזדמנויות ללמוד ולעבוד ולבטא את עצמן. אבל המחיר הנפשי של המלחמה הזאת כבד. בחדשות, בווטסאפ וברשתות החברתיות, אני רואה מאות אלפי אנשים שחיים בטראומה".
חסאני אומר: "אני חושב שרוב הגולים האיראנים שברחו מהמשטר הזה, מסכימים ש'המטרה מקדשת את האמצעים'. אבל עבורנו ועבור ישראל, אלו שני מושגים שונים. אנחנו רואים את המתים ברחובות, את ההריסות של נוף ילדותנו. אם באמת המשטר ייפול, זה שווה. אבל מדובר במחיר כבד מאוד, כמעט בלתי נסבל".
"בכל העולם כותבים שישראל התחילה", אומרת שירין, סטודנטית איראנית בברלין: "אבל אנחנו, האיראנים, מכירים טוב יותר את המציאות. תמיד יש יריב חיצוני, כבר 46 שנים. זה או העיראקים או האמריקאים או הישראלים. תמיד ימצאו אויב כדי לאחד את האזרחים נגדו ושלא ישימו לב לפשעים שמבצע המשטר בעצמו נגד התושבים. אנחנו אכן משלמים מחיר מאוד כבד, נפשי ופיזי, במלחמה הזאת, אבל מבחינה היסטורית, כל עם שביקש חופש, דמוקרטיה, שוויון, היה צריך לשלם מחיר כבד. אנחנו לא שונים".
