"מסתכלים קדימה לשמחה שעוד תבוא" | גלעד כהן
אור עמיאור והדר ברון היו אמורים לצעוד יחד לחופה ביום ראשון האחרון. הם הכירו חודשים בודדים לפני שפרצה מלחמת חרבות ברזל, שבמהלכה אור גויס לתקופת מילואים ממושכת. הוא נזכר: "יום אחרי הצעת הנישואים שעשינו בכותל, הייתה מתקפה איראנית על ישראל (ב-1 באוקטובר 2024). צחקנו בינינו שהיה לנו מזל שהספקנו להתארס, אבל כמאמר הקלישאה, אתה מתכנן ואלוהים צוחק".
"בחמישי בבוקר השלמנו את כל ההכנות לקראת החתונה שהייתה אמורה להתקיים ביום ראשון. הדר כבר אספה את שמלת הכלה שלה, ואני יצאתי לסידורים אחרונים. זה למעשה המועד שבו התפצלנו, כמו שנהוג אצל חתן וכלה שלא מתראים כמה ימים לפני החתונה", מספר אור. מכת הפתיחה של מבצע "עם כלביא" תפסה כל אחד מבני הזוג בבית הוריו, "התחלנו לקבל מבול של הודעות מחזקות מאנשים ועדיין לא הבנו מה קורה. סירבנו להאמין שהכל הולך להתבטל", משתפת הדר, "ביום שישי בבוקר התעוררנו והבנו שזה לא היה חלום, והרגשות היו מעורבים. מצד אחד מדינת ישראל נמצאת בשעה גורלית, אך מצד שני ישנה אי-ודאות מוחלטת בקשר לעתיד הפרטי שלנו. אחרי סבב התייעצויות, הבנו שאנחנו חייבים לדחות את החתונה למועד אחר".
משם, הם יצאו לסבב שיחות כדי למצוא מועד חדש. "התחלנו להרים טלפונים לאולם, שהיו מאוד קשובים וסבלניים. הצלחנו לקבוע איתם תאריך חדש לעוד חודשיים – 17 באוגוסט, באותו מקום, מבלי לשלם תוספת. לצערנו הרב, לא כל הספקים יכלו להיות איתנו במועד החדש, נאלצנו להמשיך לחפש ספקים זמינים לאירוע וגם לשאת בהוצאות נוספות". למרות העצב והאכזבה מדחיית החתונה שהם כה חיכו לה, אור והדר בוחרים להסתכל קדימה ולהבין את הרגע ההיסטורי שבו הם נמצאים: "לקחתי את הדחייה קשה מאוד. כל כלה חולמת על הרגע הזה, במיוחד כששמלת הכלה כבר תלויה על הקולב מולי בחדר, ואני יודעת שניאלץ להמתין למועד אחר, אבל אור ישר תפס פיקוד והתחיל לסדר את העניינים. בסוף שנינו מבינים שהכל מתגמד למול המראות הקשים בארץ, עכשיו אני מסתכלת קדימה לעבר השמחה שעוד תבוא", אומרת הדר.
"החלטנו להתחתן בכל מצב" | שילה פריד
שנים אחדות אחרי שעלו לארץ מתוך ציונות ואהבת הארץ, תיכננו גבריאל ונעמי, שניהם בני 20, את חתונתם ליום ראשון האחרון, אבל אז, פרץ מבצע "עם כלביא". "די מהר ביום שישי, יומיים לפני החתונה, הבנו שזה לא יכול להתקיים עם המצב הביטחוני", הם משתפים.
גבריאל עלה לפני שמונה שנים עם הוריו מלוס-אנג'לס, נעמי עלתה לפני שלוש שנים לבדה מפילדלפיה היישר לשירות לאומי. כיום, גבריאל הוא חייל בצה"ל ונעמי היא סטודנטית באוניברסיטת בר-אילן, את חתונתם הם תיכננו במקום שמסמל בעיניהם חיבור לארץ – יקב פסגות.
"רצינו מקום שמסמל התיישבות, וחשבנו שיהיה הכי יפה בשער בנימין ביקב", הם מספרים, "אחרי שבפיקוד העורף פירסמו את ההנחיות, גם בהנהלת האולם אמרו לנו שלא יתאפשר לפתוח אותו, והחלטנו ברגע האחרון שלא משנה מה קורה – אנחנו מתחתנים במועד שקבענו". הוריה של נעמי, שהגיעו לארץ במיוחד לרגל החתונה, שכרו דירה בעיר העתיקה בירושלים ותיכננו לשהות בה ביום החתונה. אחרי מחשבות רבות החליט הזוג הצעיר להתחתן שם – בגג מעל הדירה. "זו דירה מאוד מיוחדת, עם גג שצופה לבית הכנסת 'החורבה' בעיר העתיקה, זה סמלי ומיוחד", הם אומרים.
כך, אחרי כל הקשיים, עמדו גבריאל ונעמי תחת חופה, עם נוף מרהיב לבתי הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.
החתונה התקיימה בנוכחות כ-40 מוזמנים במקום 300, סמוך למקלט למקרה שיהיו אזעקות. "רצינו להעביר מסר – לא דוחים את השמחה, רצינו לשמח גם את עם ישראל בימים האלה ולהתחתן בכל מצב. היה אינטימי, היה מיוחד, אנחנו שמחים על הזכות שקיבלנו", הם משתפים.
הטילים לא עצרו אותם | שילה פריד
פחות מיממה לפני ששני ובר לוויט תיכננו להתחתן בעירם, פתח-תקווה, טיל איראני נפל בשכונתם. אך למרות הקשיים, האפשרות לדחות את האירוע לא עמדה על הפרק. "חתונה זה לא אירוע פרטי, זה של כל עם ישראל. כשהאויבים שלנו מנסים להפיל אותנו ולמנוע מאיתנו את המשך החיים, זו בחירה בהמשך הנצח של עם ישראל, לכן לא דוחים גם אם צריך לצמצם", מסבירה שני.
שני ובר נולדו וגדלו בפתח-תקווה, הכירו שם – והתאהבו. הם תיכננו את החתונה שלהם במשך זמן רב, "תיכננו אירוע גדול באולם יפה, עם כמות מוזמנים מכובדת. אירוע כיפי ויפה". מספרת שני, אבל אז פרץ מבצע "עם כלביא" – והכל השתנה.
"ביום שישי התחלנו להבין שצריך לקבל החלטה. לפי המנהג החתן והכלה לא מדברים בשבוע שלפני החתונה, אבל במוצאי שבת היינו חייבים לדבר והחלטנו לעשות את זה בשכונה, אירוע קטן מצומצם. היינו צריכים למצוא פתרון שעומד בהנחיות של פיקוד העורף. החלטנו לעשות את זה בגג של חברים עם מרחב מוגן, עם מעט אנשים, בהתאם להנחיות".
כך, פחות מיממה אחרי האסון שאירע בפתח-תקווה, שבו נרצחו ארבעה ישראלים, ניסו התושבים לעבור מאבל לשמחה. ממש באותה שכונה, צעדו חתן וכלה, בין השברים וההריסות היישר אל חופתם. "יצאתי מהבית אחר הצהריים, מלווה בכל השכונה, אנשים יצאו מהבית, שכנים הריעו לנו מהמרפסות, לא דמיינתי שככה תהיה החתונה שלי, אבל זו הייתה חתונה שכולה קדושה, אהבה, ואמונה, יצאתי מהבניין לכיוון החופה, הכל מנופץ. בתוך ההריסות האלה והכאב על מה שהיה פה, הראינו שאנחנו מקימים בית, ממשיכים את נצח ישראל". מספר בר.
