רצף ההצהרות של דונלד טראמפ בנוגע לאפשרות שארה"ב תתקוף באיראן הפך את האופוריה הישראלית, כפי שהיא משתקפת בשידורים של גופי החדשות הכי נצפים (חדשות 12 וערוץ 14), למצב של מאניה. ריח הפנטזיה, שמתגלמת במלואה בהודעה הדתית שקיבל טראמפ משגריר ארה"ב בישראל, שדרש מהנשיא "להקשיב לקול של אלוהים" (והוא לא התכוון לג'ים מוריסון), כישף את המסך ודרך אותו לקראת בוא המשיח על גבי המטוס שיפציץ את המתקן בפורדו. העיניים נצצו. הריר נשפך מכל עבר.
התוצאה היא קודם כל צמצום דרמטי בואכה מחיקת ההבדלים בין שני הערוצים, לפחות בהיבט הביטחוני-מדיני, בשונה מהיחס לנושאים אזרחיים (כלכלה, תעופה וכד'). זר שהיה נתקל ברוב הטקסטים שנשמעים באולפנים של שני הערוצים לאורך היום, היה מתקשה לקבוע איזה ערוץ השלטון מעדיף ואיזה הוא מתעב.
למשל הטרוניה המשונה, על "פער די מדהים בין מה שישראל מעוללת לאיראנים וכמעט לא נראה... לבין כמה תמונות של בניינים הרוסים או חצי הרוסים פה בתל-אביב, שלפחות בצד השני עושים בהם שימוש", לא נאמרה על ידי פאנליסט עצבני בתוכנית של דנה ורון: הדובר הוא אוהד חמו, שגם התיימר לפצח את הלך רוחו של עלי חמינאי. כנראה לא הספיקו הניסיונות המרים להבין "מה קורה בראש של סינוואר", והוא היה מרחק יריקה מישראל ולא 1,500 ק"מ. בקצב הזה, אין להתפלא אם תוך זמן קצר חמו יתחיל לדבר במונחים כמו "בשכונה שלנו" ו"חוקי השבט".
זאת רק דוגמה אחת. עמית סגל, שמדבר זה חמישה ימים על העשרת אורניום וסיבובי צנטריפוגות באותה נינוחות שבה הוא מנתח תנודת מנדטים, מפגין עליונות אווירית מוחלטת. ניר דבורי מטיל חימושים מסיביים רק על מי שמנסה לקחת מעט מהקרדיט של צה"ל. ההרמוניה ביניהם מגלמת את יישור הקו בין הממשלה למטכ"ל, והיא מופרת בשלב זה רק בעניין חלוקת המדליות. למעט רונן מנליס במהדורה המוקדמת אין להם אלטרנטיבה: לא בשאלות קשות, לא בהטלת ספק ולא באיפכא מסתברא.
לכך נוסף ההיבריס: אלמוג בוקר, לדוגמה, הכריז בצהריים ש"זוהו יציאות" של טילים איראניים לעבר ישראל, הלחיץ את הצופים והצופות ועידכן אחרי מספר דקות שדובר צה"ל מפריך את הידיעה, מה שלא הפריע לעמליה דואק לקבוע ש"סוכל הירי שתוכנן לישראל". מזל שלא הודיעה שהסיכול התרחש בעקבות הפרסום בחדשות 12. או בזכות הקול של אלוהים, זה שלוחש באוזנו של טראמפ, שעונה לו בתגובה: "סליחה? אלוהים זה מי שאתה מדבר איתו".
בקטנה
באופן מפתיע כמו סדר השאלות במסיבות העיתונאים שלו, ראש הממשלה בחר שוב להעניק ראיון רק לערוץ 14. נו מה, להגיד "יחד ננצח" ולדרוש אחדות וממלכתיות זה דבר אחד; לענות בזמן מלחמה ליותר משאלה וחצי בכלי תקשורת פחות נוחים (שהם די נוחים בימים אלה), זה כבר משהו אחר. מצד שני, אם בקשת נבהלו מ"האח הגדול" והחזירו את "רוקדים עם כוכבים", אך טבעי שערוץ 14 ולשכת נתניהו יגיבו בריקוד מושחת.
