מספר הודעות / לראש הממשלה: יישר כוח עד כה, אבל אתה יכול להתקרב רגע? אל תיבהל, צריך רק לוודא משהו. לא, הכתם עדיין שם.
לרמטכ"ל, חיל האוויר, המודיעין, המוסד וכו': תיהנו כל עוד ניתן מאוויר הפסגות, השלכתכם מתחת לגלגלים תתחדש ברגע שיהיה בכך צורך.
לעוזרים של שר הביטחון: אם הוא ממשיך לצייץ את השטויות הילדותיות שלו, אולי כדאי לוותר על התואר "עוזרים".
לשגריר ארה"ב בישראל: אלוהים לא מדבר לדונלד טראמפ. בדיקטטורה התיאוקרטית שישראל יצאה להילחם בה יש אנשים שבטוחים שאלוהים מדבר איתם, וככה בין השאר הם הגיעו לאן שהגיעו. עצם המחשבה שהחלטות של חיים ומוות מתקבלות בגלל שמישהו חושב שאלוהים מדבר איתו היא, ובכן, אלוהים ישמור.
לשוטרת שאמרה למפגינים ולמפגינות בחיפה שחולצה עם הכיתוב "לעצור את המלחמה" אינה חוקית וש"אסור להפגין נגד המדינה": דווקא מותר עדיין, אבל ברכות על הגיבוי מהשר וגם על הקידום שבוודאי תקבלי. הרווחת אותו בזכות (הכישלון המדהים של החברה הישראלית בהנחלת ערכי אזרחות בסיסית) ולא בחסד.
לרב הראשי הספרדי, שפסק שהטסת מאה וחמישים אלף ישראלים וישראליות שנתקעו בחו"ל אינה בגדר "פיקוח נפש": הבעיה היא לא רק מה שענית, אלא זה שבכלל שואלים אותך.
לחברת אל על, שנסמכת על הפסיקה כדי לא לטוס בשבת: אפילו חנן בן ארי לא מספיק חמוד והפרסומאים שלכם לא כאלה מוכשרים כדי להועיל ביום שהקהל השבוי ייצא לחופשי.
לשרת התחבורה שאמרה למגזר התקועים והתקועות "אין מה להילחץ, אתם בחו"ל, תיהנו": תודה נשמה על האיחולים והרגישות. רוצה בקבוק בייליס וטובלרון מהדיוטי?
למתלהבים בתקשורת בכלל ובערוץ 14 בפרט מהפצצת ערוץ התעמולה הממלכתי של איראן: לא הייתי זורק אבן בבית הזכוכית הזה.
לאלוף (במיל') עמוס ידלין: היו לך טיסות קצת יותר מוצלחות מאשר זאת שהחזירה אותך לארץ.
לנרקומנים של הביטוי "אסטרטגיית יציאה": הבנו, באמת צריך אחת כזאת. זה באמת חשוב ויש עוד מילים לבטא זאת. שמא תישקל גם אסטרטגיית גמילה?
לכל מי שהחלטה מדינית נועזת והצלחה צבאית מרשימה לא מעלימות אצלו את הספקנות הבריאה מול שלטון רקוב וצבא שנוטה להסתבך, את חרדת המוות שאתם או אהוביכם יעלו בהגרלה של הטילים הבליסטיים ואת הסלידה מהיבריס מתובל בפעמי משיח: ייתכן שאתם מרגישים נבוכים ובודדים עכשיו, וזה הרבה יותר מטבעי – לא נותרו מכם הרבה וגם להם אין ממש מקום במיינסטרים החוגג. מציעים לכם הכל: רחמים אדנותיים, קללות עסיסיות, גירוש במקלות וטיפול בנזעי חשמל. תחזיקו מעמד, לא בגלל שאתם בהכרח צודקים, ההפך: בגלל שאתם לפחות מבקשים דיון באפשרות שגם האחרים טועים. חושבים בטעות שאתם רק מחכים להזדמנות להגיד "אמרנו לכם", אבל בפועל אי-אפשר להסביר כמה שינה אתם מאבדים בגלל הסיכוי שזה מה שיקרה.
ואם מישהו לא הבין: הלוואי שלא יקרה.
בשלוש מילים / רבותיי, האופוריה חוזרת.
משפט בשבוע / "כמו שהתחייבתי, לאיראן לא יהיה נשק גרעיני - נקודה" (השרה גילה גמליאל מעדכנת את המשל על הזבוב שנישא על כתפי הפיל)
המלצה: שלב ההכרעה / כל ספריו של ההיסטוריון הבריטי הדגול איאן קרשו מומלצים לקריאה תמיד, אבל נדמה ש"הכרעות גורליות" (הוצאת עם עובד), שבו קרשו מנתח לעומק את "עשר ההחלטות ששינו את העולם" בשנים 1940-1941 (קרי מלחמת העולם השנייה), מומלץ למדי בימים אלה, מטעמים מובנים. רצוי במיוחד לקרוא את הפרק על החלטת יפן לתקוף את פרל הרבור. זה בטח יותר מחכים מהרבה פרשנויות שנשמעות כיום.
