"בשעות שאחרי פגיעת הטיל האיראני במכון ויצמן ברחובות, הייתה התגייסות מדהימה. רבים מאיתנו גרים בקמפוס, אז אחרי שסיימנו לנקות את הזכוכיות שהתנפצו בבתים, רצנו להציל ציוד במעבדות שנפגעו. אנשים אספו קופסאות עם חומרים, דגימות ותאים, רצו עם מקררים בידיים והעבירו למקום בטוח. יש ממצאים שהיו במעבדות שנפגעו באופן ישיר ואי-אפשר יהיה להציל או לשחזר, כולל למשל דגימות של גידולים סרטניים או של חיידקים. המעבדות שנפגעו חוקרות תחומים מצילי חיים – סרטן, דלקות, הזדקנות – והתחושה שפגעו לנו בבית, בלב, במפעל החיים שלנו, בקהילה שלנו היא קשה. אבל מכון ויצמן הוא מכון חזק, אנחנו חזקים גם כקהילה, ונדע לשקם את עצמנו וגם את המחקרים", מתחייבת חוקרת הסרטן פרופ' רות שרץ-שובל.
המעבדה שלה, שבה היא חוקרת את הקשר שבין התאים הסרטניים לבין סביבת התא הבריאה, לא נהרסה, אבל המחקר החשוב שבו היא עוסקת ספג פגיעה קשה. פגיעת הטיל באחד מבנייני המכון השמידה לא רק ממצאים, אלא גם ציוד ייחודי ומתוחכם שיחלפו חודשים עד שיוחלף. "הכל תלוי בכמה מהר המדינה תחזור לטיסות סדירות ותקשורת עם חו"ל, וכמה משאבים המדינה תקצה לשיקום כדי שאפשר יהיה לקנות מכשור חדש. יש ניסויים שיצטרכו להתחיל מחדש, וזה יהיה מורכב, אבל אנחנו חזקים ונסתדר".
מה שעוד צריך להסתדר הוא דעת הקהל העולמית סביב המלחמה בעזה, שבגינה קשרי מחקר בינלאומיים ותקציבי המחקר של חוקרים בישראל בסכנת חרם מדעי עולמי מצד אירופה. ב-2023, לאחר ההכרזה על הרפורמה המשפטית, ערכה האקדמיה סקר שבדק את שיעורי בריחת המוחות ומצאה שאחרי ההכרזה על הרפורמה, המחשבה על עזיבה בקרב שיעור גבוה של חברי הסגל הצעירים (73 אחוז מהמשיבים) עלתה באופן ניכר – 35 אחוז בממוצע. הרוב הגדול הצהיר שהסיבה המרכזית לכך היא תהליכי החקיקה המשפטית.
"כחוקרים שיוצאים להשתלמויות בחו"ל ונתקלים בהזדמנויות מקצועיות, רובנו המוחלט בחר לחזור לארץ, כי אנחנו אוהבים את המדינה והיא חשובה לנו. אבל מה שקורה פה בשנתיים האחרונות, כולל מתקפות על האקדמיה והחוקים שהממשלה מנסה להעביר, מייצרים מצב קשה של חרם מדעי עולמי הולך וגובר".
ואיך זה מתבטא?
"בעוינות שחווים המוסדות האקדמיים בישראל, וזאת בעקבות הצעדים שהממשלה עושה מבחינת המהפכה המשטרית והדין הבינלאומי והמלחמה בעזה שלא נגמרת. את כל זה רואים בעולם ומגיבים. לפני שבוע, ממש ערב המתקפה על איראן, תחום המדע בישראל היה כולו עסוק באיום האירופי להוציא את ישראל מקבלת מענקי הורייזן, שהם צינור החמצן שלנו שבעזרתו אנחנו מקבלים תקציבי מחקר גדולים שמאפשרים לנו לפעול. אם האיום האירופי בחרם יעבור, זו תהיה מכה אדירה למדע בישראל. וכדי שהוא יוסר, צריך שהמלחמה בעזה לא תימשך שנים, כדי שלא נמשיך לאבד לגיטימציה בינלאומית ונוכל להשתקם".
מה התגובות מהקולגות שלך בעולם?
"התגובות היו מדהימות ומחממות לב. יש הרבה מדענים בעולם שאיתם אני עושה שיתופי פעולה בינלאומיים, וגם עכשיו הם מציעים עזרה. אבל כדי שאפשר יהיה להפסיק את הדה-לגיטימציה שמונעת למשל להטיס דגימות לחו"ל ולעשות חלק מהמחקרים שם, במקום מה שנפגע אצלנו, צריך לשנות את ההתנהלות שלנו בעזה. צריך לזכור שהמדע והטכנולוגיה הם שמאפשרים לישראל להמשיך להתקיים", היא מדגישה.
את התרומה המקצועית שלה להמשך הקיום של המין האנושי בכללותו, היא עושה כחוקרת של המיקרו-סביבה הסרטנית. מתברר שכדי שגידול סרטני יתפתח, תאי הסרטן צריכים "לשכנע" את התאים הנורמליים שבסביבתם לעזור להם לגדול ולא לנסות להרוג אותם. זה כולל את כלי הדם ש"משתכנעים" להזין את הגידול, את המערכת החיסונית ש"משתכנעת" לא להרוג אותו, וגם את התאים הפיברובלסטים, שהם סוג של תאים שבונים את השלד החוץ-תאי ומפרישים חומרים שעוזרים לשימור הרקמות. במצב של התפתחות גידולים סרטניים, התאים הללו עוברים לעבוד לטובת הגידול: מגייסים חומרים שהגידול צריך מבחינת מטבוליזם; מונעים מהמערכת החיסונית לזהות את הגידול ולהרוג אותו ומגייסים כלי דם שיעזרו לגידול לגדול. אפשר לומר שהתאים הפיברובלסטים ששרץ-שובל חוקרת במעבדה שלה, מתנהגים כמו סוכנים כפולים: הם חלק מהגוף, אבל התאים הסרטניים גורמים להם לפעול לטובתם במקום לטובת הגוף.
איך הם עושים את זה?
"זה בדיוק מה שאנחנו חוקרים. התאים הסרטניים מפרישים כל מיני חלבונים שגורמים לפיברובלסטים לעזור להם. למשל, כאשר הסרטן יוצר בגוף מצבים של סטרס, התאים הפיברובלסטים חושבים שמדובר בסטרס של הגוף ומתגייסים למענו ובכך בעצם פועלים למען הגידול. התוצאה היא שבמקום שהתאים ימגרו את הגידול, הם עוזרים לו לגדול והופכים לשותפים שלו".
ועל איזה פתרון אתם עובדים במעבדה שלך?
"מטרת המחקר היא לנסות להבין מהם המנגנונים שהתאים הסרטניים משתמשים בהם כדי לגרום לתאים הפיברובלסטים לעזור להם. כשנבין את המנגנון בתוך התאים הפיברובלסטים, אולי נצליח לשבש את העברת האינפורמציה ביניהם לבין התאים הסרטניים. אנחנו חושבים שבגלל שבתאים האלה אין מוטציות, יהיה לנו יותר קל "לשכנע" אותם לחזור להיות נורמליים".
יכולה לתת דוגמה לתובנה שכבר הפקתם?
"בסרטן הלבלב, שהוא מהקטלניים שיש, מצאנו מנגנון שבעזרתו התאים הסרטניים מפעילים פקטור מסוים בתוך התאים הפיברובלסטים, שגורם להם לעבור את השינוי ולהיות פרו-סרטניים. בניסוי במעבדה הזרקנו לעכברים שנושאים גידולי לבלב מולקולה מסוימת, שמעכבת את פעולתו של הפקטור הזה וכך גורמת לתאים להתנרמל בחזרה, כך שהגידולים קטנים".
