כולנו עדיין בתוך ערפל מלחמה סמיך ומדמם, מחפשים סימנים לעתיד לבוא. במכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן הוכנה בזמן האחרון תחזית מפורטת לכלכלת ישראל במצב של עימות עם איראן. הכינו אותה הכלכלנים פרופ' בני ברטל, ד"ר שרית מנחם-כרמי, ד"ר סרגיי סומקין וד"ר עידית קלישר, בהובלת ראש המכון, פרופ' צביקה אקשטיין, מבכירי הכלכלה הישראלית.
1 צפייה בגלריה
(לפי התחזית, היחס בין החוב הציבורי לתוצר יעלה בתום השנה ל־ 76% | צילום: אי־אף־פי, ATTA KENARE)
שוחחתי איתו על התחזיות ועל תוצאותיהן. "ההנחה שלנו", אומר אקשטיין, "הייתה שהיוזמה הישראלית לפגיעה בגרעין האיראני תצא לפועל ברבע האחרון של השנה ולא בסוף הרבע השני, ולכן נדרש עדכון לתחזיות אבל התוצאות העיקריות מדברות בעד עצמן. פעולה צבאית מסיבית נגד איראן, עם שיתוק הפעילות הכלכלית למשך כחודש ופגיעה מסוימת בתשתיות חיוניות, תזיק למשק במספר דרכים. קדום לכל היא תחייב גידול של 40 מיליארד שקל בתקציב הביטחון. הוצאות הביטחון של ישראל יגיעו, לפי המודלים שלנו, לכ-11.5% מהתוצר – 3% יותר מהשנה שעברה ושיא של עשורים".
איך הגעתם למספר הזה?
אקשטיין: "ברצועת עזה לקחנו בחשבון את המשך השליטה הצבאית הבלעדית, חלוקת מזון וסיוע הומניטרי ממקורות ישראליים והיעדר שלטון אזרחי לא-ישראלי. מצב זה מחייב גיוס של כ-100 אלף אנשי מילואים. הנחנו עוד שהעימות הצבאי עם איראן יגרום ל-350 אלף עובדים להיעדר זמנית מעבודתם. בחישוב עלות התקיפה הישראלית באיראן הסתמכנו על גורמים במערכת הביטחון בהווה ובעבר ועל תחזית למתקפה של 800 עד 1,000 טילים, שברובה המכריע תסוכל. לפי תרחיש מחמיר זה, הגירעון בתקציב הממשלה השנה יזנק ל-9.5% מהתוצר המקומי, לעומת כ-5% שתוכנן ואושר בכנסת. זו פריצה משמעותית מאוד".
האם במציאות ביטחונית כזו יוכל המשק לצמוח?
"בתרחיש שלנו הכלכלה הישראלית לא תצמח השנה והתוצר המקומי לנפש יקטן. הקיפאון בתפוקה והירידה הבלתי נמנעת בפעילות המגזרים הלא ביטחוניים ייגרמו על ידי מאות אלפי עסקים שנסגרו זמנית ועובדים שנשלחו זמנית לבתיהם. מבחינה זו המצב דומה לתקופת הקורונה, כאשר בהוראת הממשלה הושבתו נתחים גדולים במשק. הפעם ההשבתה הכפויה פחות מקיפה ויותר קצרה, וזה הבדל לטובה. ועדיין, ב-2025 לא תירשם צמיחה".
בשנת השיא של הקורונה, 2020, הכלכלה התכווצה ב-2.5%, הגירעון בתקציב זינק ל-11% תוצר והממשלה והביטוח הלאומי שילמו פיצויים ומענקים לעסקים שהושבתו בכפייה ולשכירים שהוצאו לחל"ת – ב-90 מיליארד שקלים. זו הפרספקטיבה?
"רק בתרחיש הכי קיצוני שאינו ריאלי לדעתי. כפי שהמערכה מול איראן מתפתחת, היא עשויה להיות הרבה יותר קצרה אפילו מהתכנון המקורי של הצבא. מסיבות אלו עידכנו כאמור את תוצאות התרחיש המרכזי שלנו מירידה של 2.5% בתוצר המקומי השנה לאי-שינוי בו. אולי אפילו נצליח לצמוח במקצת, עד חצי אחוז. גם ההשבתה של ענפי משק לא חיוניים עשויה להיפסק מוקדם מהחזוי; למעשה היא כבר מתרככת".
היית ממליץ לממשלה לחדש את שיטות הסיוע לעסקים, לעצמאיים ולעובדים בחל"ת כפי שהופעלו בקורונה?
"בהחלט. הטיפול של ממשלות ישראל בצד הכלכלי של המגפה זכה לשבחים כלל עולמיים".
בכל מקרה הגירעון בתקציב השנה, כאחוז מהתוצר המקומי, יהיה השני בגודלו בעשורים האחרונים. איך לממן אותו, בגזרות או בחובות?
"לפי החיזוי שלנו, היחס בין החוב הציבורי לבין התוצר המקומי יעלה בתום השנה ל-76%. גבוה, אבל לא קטסטרופה. אם אכן מדובר בפעילות צבאית של חודש אחד המסתיימת בחיסול גמור או דחייה לדורות של האיום האיראני, אין צורך לממן אותו על ידי הגדלת נטל המס על הציבור שממילא יידרש לוויתורים כלכליים. אם מדיניות הממשלה תשאף להפחתה מהירה של היחס בין החוב שלה לבין התוצר המקומי, כפי שקרה מיד אחרי הקורונה, השינוי הזמני לרעה ביחס זה לא מצדיק הפחתת דירוג האשראי. זו גם דעתם של הכלכלנים המסקרים את ישראל".
מה כן עשוי להצדיק הורדת דירוג אשראי?
"שילוב של מלחמה חדשה מול איראן עם הסתבכות ללא מוצא בעזה. כאשר נמצא את עצמנו במעמד של שליטים צבאיים ואזרחיים בלעדיים שם, נצטרך לקחת על עצמנו את חובת ניהול חייהם של יותר משני מיליון אנשים חסרי כל בסביבה עוינת והרוסה. לספק להם קורת גג, אוכל בסיסי, טיפול רפואי, חינוך לילדים ועוד. אלו עלויות אדירות – מינימום עוד 20 מיליארד שקל בשנה רק בתקציב הישיר של הממשלה. הכיבוש והסיפוח דה-פקטו של רצועת עזה עלול להוביל להפעלת עיצומים על המשק הישראלי ולא רק – כמו עכשיו – להטלת סנקציות אישיות נגד השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר".
"כששותפות הסחר העיקריות שלנו באירופה יבטלו את המעמד המיוחד של ישראל מול האיחוד", מזהיר פרופ' אקשטיין, "היצוא שלנו אליהן ייתקל בחומה של מכסי מגן מפלים ויקטן משמעותית. במקביל יתייקר גם היבוא וזה יאיץ את האינפלציה. כלכלת ישראל תיכנס למצב חדש, מסוכן וחונק, שלא היה כמותו".
"נטל עזה", מסביר אקשטיין, "הכלכלי, הצבאי, הניהולי והמוסרי כבד עלינו כעת ויהיה יותר כבד מחודש לחודש. אנחנו חייבים לפיכך לקבל וליישם את המתווה לעתיד רצועת עזה שהגה הממשל האמריקאי בתקופת הנשיא ביידן: השליטה האזרחית ברצועת עזה תימסר כל כולה לידי מנגנון מצרי-בינלאומי-פלסטיני, וישראל תשמור על זכותה להגן על האינטרסים הביטחוניים שלה".
בתנאים אלו כבר לא יהיה מנוס מגזירות.
"השאלה הקריטית היא מה הכיוון של מדיניות הממשלה. האם זו מדיניות תומכת צמיחה, פועלת להגדלת התעסוקה בכל המגזרים – ובמיוחד במגזר הערבי שבו טמון פוטנציאל צמיחה רב – ומשקיעה בשיפור פריון העבודה. או שזו שוב מדיניות המתגמלת הימנעות מעבודה, השתמטות משירות צבאי ומגדילה תקציבים פוליטיים-קואליציוניים. המלחמה מחדדת מאוד את הבחירה הזו".
האופטימיסטים
הבורסה בת"א באופוריה. למחרת מכת הפתיחה שהנחיתו חיל האוויר והמוסד על איראן – לא על המדינה האיראנית עצמה ש-80% מתושביה מתנגדים למשטר הרודני והטוטליטרי – נרשמה עלייה חריגה במדדי המניות שהתחזקו במהלך רוב שבוע המלחמה. מדדי המניות הכלליים עלו ב-5% עד 6% (ובמרוצת תריסר החודשים האחרונים ב-40%).
בהתחשב בסיכונים הניצבים עדיין בפני ישראל, האם האופטימיות המתפרצת הזו שמפגין שוק המניות הישראלי והשוק למטבע החוץ היא לא מופרזת?
אקשטיין: "המשקיעים בניירות ערך ישראלים רואים לנגד עיניהם סיום מאוד חיובי מבחינת ישראל למלחמה נגד איראן, ויש להם על מה להסתמך. תוצאותיה עד כה מצוינות. מהשיחות שלי עם כלכלנים אירופאים עולה שהם רואים בנו את הכוח המשמעותי היחיד המוכן והמסוגל לתת פייט לציר מוסקבה-טהרן השנוא עליהם. להילחם ולנצח. משקיעי חוץ ומשקיעים מוסדיים ישראלים קונים מניות של חברות הרשומות למסחר בבורסה בת"א, ובקדימות מובנת החברות העשויות להרוויח מהמערכה מול איראן. באשר לשער השקל, הוא מתחזק בשל זרימה של מטבע חוץ לישראל".
יש לנו עודף קבוע בחשבון השוטף של מאזן התשלומים הבינלאומי וחוב חיצוני שלילי, כלומר מצב שבו הזרים חייבים לנו כמעט 300 מיליארד דולר. האם שער החליפין עשוי לחזור ל-3.2 שקלים לדולר?
"לא כל עוד נמשכות המלחמות באיראן ובמיוחד בעזה, שם אין לנו צל של גיבוי בינלאומי. רק גינוי".
ובמקרים רבים מוצדק.
"בהחלט מוצדק. אני סבור לכן שמחיר הדולר לא יירד בזמן הקרוב אל מתחת ל-3.5 שקלים. לא צפוי, בינתיים, ייסוף נוסף בשקל שיוריד את קצב האינפלציה ואת שערי הריבית. נישאר פחות או יותר בקצבים הקיימים".
מתי תתחדש הצמיחה של המשק?
"האיתנות של המשק ידועה והוכחה במשברים רבים, אך היא תלויה קריטית במדיניות הממשלה. כדי שנגדיל את התוצר וההכנסה הריאליים ב-3.5% בשנה עד 2035, נדרשת מדיניות המתמקדת בשימור מרכזיותו של ענף הידע והטכנולוגיה כקטר המשק, בהשקעות מדסיביות בתשתיות תחבורה מסילתית תת ועל קרקעית, בייעול המגזר הציבורי ובהגדלה והשבחה של כוח העבודה במגזר הערבי. המגזר הזה יכול לשמש מנוע הצמיחה החדש לכלכלת ישראל בעשור הקרוב".
