הלב השבור מתמלא בגאווה - חנן אוחיון
שוב מגיע רגע הפרידה מכיתה שהפכה לחלק בלתי נפרד ממני, ואני מנסה לזקק תמהיל רגשות נכון עבור כיתתי ועבורי.
למען האמת, ממחצית השנה השלישית ניסיתי להדחיק, עד לרגע שבו הפנמתי – אתם עוד רגע עוזבים, ואני נאחז בשתי תובנות הקשורות לעבר ולעתיד.
התובנה הראשונה קשורה להווייתנו המשותפת החל ממפגש הפתיחה, אי אז בכיתה י'. מי היה מאמין כי בתום שלוש השנים אנו מסיימים שוב במפגשים מרחוק, הפעם במצב חירום של מלחמה. בראשית כיתה יא', קמנו למלחמה שלא ידענו כמותה, שהכתה אותנו, תושבי אשקלון, בהלם, בבהלה ובדאגה קיומית. בתוך התמודדות רבת-פנים כהורה וכמורה, נשבר ליבי לראות אתכם מתמודדים עם עולם אי-הוודאות של 7 באוקטובר. הלב השבור התמלא הערצה בראותו כיצד גיליתם חוסן יוצא דופן והפכתם כאב לכוח מניע לפעולה ולערבות הדדית מעוררת השראה.
בימים אלה מתגברת הגאווה, הלב עולה על גדותיו לנוכח התובנה השנייה הקשורה לעתידכם. אתם, תלמידי כיתה יב' 2, עתידים להתגייס למערך הטכני של חיל האוויר הטוב בעולם ולקחת חלק משמעותי בכוחות המרכזיים המובילים את המערכה שבה אנו נמצאים, מול איראן ובכלל.
נפלה בחלקי הזכות הגדולה ללוות אתכם בשלוש השנים האחרונות מראשית הדרך ועד לרגע זה. על זכות אדירה זו הודיתי לאל מדי בוקר ואליו אתפלל מדי יום שתצליחו להתמודד עם כל אתגר.
באהבה גדולה: חנן אוחיון, מחנך כיתה י"ב באורט אפרידר רונסון באשקלון.
קחו את המשברים ‑ ומשם תצמחו | הרב אריאל דיטשר
תלמידיי היקרים, אני מתרגש איתכם בסיומו של מסע. מה לא עברתם כתלמידים? מבצע צוק איתן, שנים בצל הקורונה, מבצע שומר החומות, 7 באוקטובר והמלחמה הנמשכת מאז, וכעת אקורד הסיום – מבצע "עם כלביא".
זיכרון הילדות הראשון שלי הוא העלייה ארצה. אני זוכר איך ראיתי מהמטוס את ארץ ישראל, במבט מלמעלה – אולי לא רואים את כל הפרטים, אבל כן מקבלים פרספקטיבה. לכם אני מציע – הביטו על המציאות מלמעלה. ברוחם של הטייסים הגיבורים הנאבקים בימים אלה מעל אדמת אויב – נתבונן במציאות דרך תא הטייס, מאות מטרים מעל הקרקע. כך נראה את הדרך הארוכה של כל אחד מכם.
לפני כמה חודשים, יצאנו למסע י"ב בהרי אילת. בעיצומו של הטיפוס על הר שלמה, לפתע נעמד תלמיד, התנשף והתקשה להמשיך. הוא הביט על הפסגות שנותרו ועמד בפני ייאוש. הצעתי לו להסיט את המבט, ולהתבונן במעלה ההר שכבר צעדנו – ומהדרך הזו לשאוב כוחות. כל אחד מכם צלח קשיים לא פשוטים. בידיכם להפוך את המשברים האלו לחלק מהדיוקן שלכם. בידיכם להתרומם מ"כאן ועכשיו" ולהביט מלמעלה, ממעוף הרחפן, על הדרך שעברתם – ומשם תצמחו.
בשירות הצבאי שלכם תהפכו להיות חלק חיוני במדינה. זכיתם לחיות בדור שבו אתם שומרים על זכותו של עמנו לחיות בארצו. ממשו את הזכות הזו בשמחה!
באהבה, הערכה ואמון: הרב אריאל דיטשר, מחנך כיתה י"ב באמי"ת כפר בתיה ברעננה.
