המנחמים הרבים שהגיעו אתמול לבית משפחת מובשוביץ במודיעין-מכבים-רעות חזרו, כמעט מילה במילה, על אותם הדברים. "כאילו מישהו נתן דף מסרים בכניסה", אמרה בהשתאות חוה, אמו של טל – סרן טל מובשוביץ ז"ל – שנפל בתחילת השבוע בחאן-יונס.
זה אחר זה סיפרו המנחמים – חברים מבית הספר התיכון ומהעבודה בשב"כ, חברי צוות מהמילואים ומכרים מכל תחנות חייו – על האיש הגדול, מבחינה פיזית אבל ממש לא רק, שהותיר חותם בכל מקום שאליו הגיע. החברים והמכרים הרבים סיפרו על השפה המיוחדת של טל, "מילון מושגים שלם", הגדירה זאת חוה אמו. אחד מהם כבר מתנוסס על הסטיקר שהודפס לזכרו: "החיים הם לא לחכות שהסערה תחלוף אלא ללמוד לרקוד בגשם" - משפט מוטיבציה שטל כתב פעם לחבר שהיה זקוק לנחמה.
מובשוביץ, בן 28 בנופלו, הותיר אחריו את אשתו אליאנה ושני ילדים קטנים. הוא נפל בעת שירות המילואים שלו כקצין הנדסה – משימה שאליה התעקש להתגייס, על אף שהוא לוחם שב"כ שעסק בהצלת חיים גם במסגרת הזו. על מה שעשה בתפקידו הביטחוני, לא ידעו בני המשפחה – רק כעת, הסיפורים מהחברים מתחילים לשפוך אור על תפקידו ועל פועלו. "לא ידענו כלום-כלום-כלום", אומרת חוה.
לילך, אחותו הבכורה של טל, סיפרה על האח שהיה צעיר ממנה בתשע שנים. "הוא שזור בתוכי, עמוק בתוכי", היא אומרת. כעת, בימי השבעה, היא מזקקת למילים דברים שהרגישה בנוגע לאחיה כל השנים. "איזה אור גדול הוא היה", היא אומרת, "איך הוא לא ידע לזייף כלום".
