הקונספט של צבא קטן וחכם גולגל בזפת ונוצות בשלביה הראשונים של המלחמה. הכשל הכואב של גלריית האמצעים הטכנולוגיים למנוע את 7 באוקטובר דומה שסתם עליו את הגולל. הנטל הקשה על המילואים והמחסור בכוח אדם סדיר למול ריבוי הזירות בהמשך רק העמיקו את התחושה שבלב הכישלון היה ההיבריס של עליונות טכנולוגית - שבגללו תשובות צבאיות בסיסיות של סד"כ וכוננות התרופפו לרמה של אפס יכולת להגיב לעומק ההפתעה של מתקפת חמאס.
בשנים שלפני 7 באוקטובר הצבא אכן נבנה כשהקונספט הזה מוביל בשיקולי בניין הכוח. יחידות נסגרו, כלים הוצאו משירות ומכסות גיוס צומצמו. הצבא אכן חסר חיילים היום, במיוחד למול כמות הנפגעים בעזה. המגזר החרדי מתחמק מליטול חלק במעמסת ההגנה על המדינה. עבור רבני הגלות בחצרות השונות, זה תפקידה של "הממלכה" - מבחינתם ישראל ואוסטרו-הונגריה או פולין הן היינו הך.
כל זה נכון. כך גם השיקולים הקואליציוניים שמאפשרים זאת. אבל כמו במקרים רבים אחרים, כאשר שוקעות תחושות התסכול והזעם בציבור, מבצבץ מתוך הרעש סיגנל ברור. מי שחיסל את חיזבאללה בתוך שבועיים ומרסק עכשיו את המפלצת האיראנית שהתגלתה במלוא חולשתה - הוא צבא קטן וחכם. צבא שבנוי על ההיגיון של איתור וניצול היתרון היחסי - קרי, הטכנולוגיה והלוחם הטכנולוגי. כל מהלכיה המסחררים של ישראל מאז החלטת הביפרים ועד לתקיפה באיראן בנויים על נכסי ידע וטכנולוגיה שנבנו לאורך שנים, ושבאמצעותם צה"ל והמוסד הפכו את זירת העימות במזרח התיכון על פניה.
זה ההיגיון שבנה את מערך ההגנה הרב-שכבתי. כך פותחו אמצעי התקיפה המדויקים מרחוק. כך נבנו חילות האוויר והים וכך נבנה מערך המודיעין והמוסד. במאמץ מתמשך, בלתי פוסק, להשיג את היתרון היחסי ביום פקודה. צבא קטן וחכם שיודע להתריע על הכנות לשיגור טילים 2,000 ק"מ מישראל ועל הרגע המדויק שבו יצאו לדרך. שיודע לא רק לפגוע נקודתית בצמרת היריב בכל אתר במזרח התיכון, אלא גם להגן על הטנקים שלו עם "מעיל רוח".
אין עדיין מתווה לסיום המערכה באיראן - אך מה שברור הוא שמטבעת האש המאיימת של לפני 7 באוקטובר נותרו רק אודים עשנים. הסבירות לעימות רב-זירתי בעתיד הנראה לעין ירדה משמעותית. מנגד, בעזה, נחשפות מגבלות הטכנולוגיה ויתרונה היחסי. כאן אנו זקוקים למדינאות. לטכנולוגיה לבדה אין תשובה לחטופים במנהרות. עם תבוסת המפלצת האיראנית הופך הזבוב שנותר מחמאס לאיום זניח - אפשר לשחרר את כל החטופים תוך העברת השליטה למצרים. הם התמחו בחמאס ודומיו. אבל בשביל זה צריך קואליציה אחרת.
תוצאות המערכה בשתי זירות הלחימה שנותרו קשורות זו בזו. כך גם מתווי הסיום המסתמנים מתוך הרעש. אבל בנתוני המזרח התיכון, כדאי מאוד להתייחס להישג הבלתי ייאמן של ישראל - מהתהום של 7 באוקטובר ועד לשליטה בשמי איראן - כאל שריפת יער. שנה אחר כך הוא מנביט ניצנים של יער חדש. קונפליקטים כמו שלנו לא נפתרים, הם רק משנים צורה. צה"ל ומערכת הביטחון חייבים לבחון היטב מה אפשר להסיק מההישגים הללו לעתיד, ובתוך כך גם את הגודל וההרכב הנדרשים לצבא, בהיעדר איום העימות הרב-זירתי. מי שעדיין לא קלט כמה מופרך הקישור בין המציאות האמיתית ללימוד תורה - למרות הטילים שנוחתים על ראשו - הוא בחזקת תינוק שנשבה בין רבנים. לא בטוח שלצבא חכם יש מה לעשות איתו.
ידידיה יערי כיהן כמפקד חיל הים וכמנכ"ל רפאל
כשל האמצעים הטכנולוגיים ב-7 באוקטובר דומה שסתם את הגולל על הצבא הקטן וחכם - אך חיסל את חיזבאללה ומחסל את איראן
