ישראל הרשמית מייחלת לרגע שטראמפ יצרף את ארה"ב למלחמה באיראן. על כך ניתן לומר: חכמים, היזהרו בייחוליכם. אם לשפוט לפי ההתנהלות של טראמפ בכהונתו השנייה בכל נושא בינלאומי, עדיף שיחליט לא להצטרף או שידחה שוב את החלטתו. ושוב ושוב.
לא היה בתולדות אמריקה במאה ה-20 נשיא כה הפכפך בעמדותיו, כה סותר את עצמו, כה חסר שליטה בלשונו וכה בלתי החלטי. מאפיינת אותו התקפלות של רגע אחרון בכל פעם שהוא מתקרב למה שנחשב לרגע אחרון. והתוצאה: אפס תוצאה. לא הושג "דיל נהדר" בין רוסיה לאוקראינה, לא בין ישראל לחמאס, לא בין האיחוד האירופי למשרד המסחר האמריקאי ואפילו לא בין רוכשים פוטנציאליים של טיקטוק לבין בעלת טיקטוק, חברת האם הסינית.
מעריציו אומרים על טראמפ שהוא אשף העסקאות. הוא לא. טראמפ רכש את הפופולריות שלו לא בזכות חוש גאוני לעסקים אלא בזכות חוש גאוני למשחקי ריאליטי בטלוויזיה. גם כעת הוא לא פועל במקרים רבים כנשיא ארה"ב, מעצמת-העל היחידה, אלא כמשתתף בתוכנית "הזמר במסכה", פוליטיקאי במסכה. ובנושא האיראני, כמשתתף בשעשועון "יתקוף או לא יתקוף".
מנהיגה לשעבר של פולין הדמוקרטית לך ולנסה צוטט כאומר: "יש לי דעות משלי אבל אני שולל אותן. אני בעד אבל בעצם נגד". כך ניתן לסכם את דעותיו של טראמפ בסוגיות מדיניות-ביטחוניות הרות גורל. הוא מחזיק בהן ומתנגד להן בו בזמן, לעיתים בנשימה אחת. אוהב לאיים, שונא לעשות.
עדות מהשבוע שחלף. לפי דיווחים, בעת כינוסה של פסגת ראשי שבע המעצמות התעשייתיות בקנדה, התחילו הטייסים האמריקאים לחמם מנועים לקראת המשימה של הפצצה בפורדו. אלא שאז קטע לפתע טראמפ את השתתפותו בפסגה, שב לארצו – והטייסים הוחזרו למחנותיהם. ישנם בוושינגטון גורמים בכירים המשוכנעים שאילו מדינאי אחר בעל עמוד שדרה נשיאותי היה מכהן בבית הלבן, ההפצצה לא הייתה מתבטלת – המטוסים היו ממריאים ומשלימים ללא דיחוי את המשימה, שלאחריה אף גורם במזרח התיכון כבר לא היה מעז לאיים על האינטרסים האמריקאיים.
ניזכר בתקדים קרוב. כשנשקלה בממשלו של הנשיא הקודם ביידן השתתפות צבאית מסיבית בהדיפת ההתקפות האיראניות על ישראל באפריל ובאוקטובר 2024, העלו המתנגדים את החשש מפגיעה בבסיסי צבא ארה"ב באזור. ענה להם מי שענה, בזעם: אנחנו לא מחזיקים בסיסים כדי לפחד מאויבינו, אלא כדי שהם יפחדו מאיתנו. אבל ביידן ראה את עצמו נשיא של מעצמה אמריקאית, בשעה שטראמפ בכהונתו השנייה רואה את עצמו נשיא של שואו ביזנס אמריקאי. זה ההבדל.
המסקנה המתבקשת: לישראל לא כדאי שהמנהיג הכי פחות רציונלי במערב – ההוא שהמציא את רעיון הנפל של מיאמי ביץ' בעזה בלי עזתים – ימלא תפקיד התקפי מרכזי במלחמתה הגורלית לחיסול האיום האיראני. זהו מרשם להסתבכות ולאובדן דרך. לישראל גם עדיף שטראמפ לא יעמוד בראש המשא ומתן עם המשטר בטהרן על פירוק תוכנית הגרעין, כי הדבר עלול לגרום להתמשכות השיחות על פני חודשים ולהסתיים, אם בכלל, במסמוס ובאכזבה. והכל, בליווי המון ציוצים נשיאותיים סותרים.
כדאי לשחרר את טראמפ מהצורך להחליט על העמקת המעורבות הצבאית הגלויה של ארצו במלחמתנו. נגיד לו יפה: תודה רבה, אדוני הנשיא, על מאמציך ועזרתך עד כה, המשך נא לעמוד לצידנו, זה קריטי עבורנו – אבל בבקשה אל תסבך, אל תסתבך ואל תפריע.
לישראל לא כדאי שהמנהיג הכי פחות רציונלי במערב ימלא תפקיד התקפי מרכזי במלחמתה הגורלית לחיסול האיום האיראני. זהו מרשם להסתבכות ולאובדן דרך
