• לאה שבת – "רק החיים". 35 שנים אחרי ש"רק החיים" יצא לאור, אפשר לקבוע בשקט שהמשאלה של לאה שבת "לחיות בכיף" לא עומדת להתגשם. אבל נדמה ששורת הפזמון היא הסיפור הגדול של הזמן הזה: "רק החיים נוהגים אותי", היא שרה על הפער בין רצונות למציאות. על פניו, כולנו רוצים נהג שייקח אותנו ממקום למקום. הבעיה היא שהחיים עולים על ההגה אחרי שהורידו חבית וויסקי.
• תום יורק – Dialing On. בין אלבום אלקטרוני מצוין עם מארק פריצ'רד ושמועות על סיבוב הופעות עם רדיוהד, תום יורק הוציא לאחרונה שיר לכבוד דרמת ההצתות המסקרנת של אפל טי-וי, "עשן". גם בחיים שלנו יש לא מעט להבות כרגע, ואך טבעי שהקטע הרדוף והמהפנט הזה ימצא שם את מקומו.
• רונה קינן – "זהב לבן". כשרונה קינן הוציאה ב-2019 את האלבום הנפלא "זמן התפוז", השיר "זהב לבן" היטיב לתאר את האמביוולנטיות כלפי תל-אביב, שהלכה ושינתה את פניה ואת קו הרקיע שלה. שש שנים וכמה טילים בליסטיים אחר כך, השורה "מתחתיי תהום, מעליי זהב לבן, פתיתי חלום" מקבלת משמעות חדשה לגמרי. והשיר עצמו? רק נעשה יפה יותר.
• עמרי סמדר וברי סחרוף – Circumstance. שיתוף הפעולה בין המוזיקה האלקטרונית של עמרי סמדר לקול העמוק ולגיטרות של ברי סחרוף הוליד שיר טוב, שמתכתב עם האפלה של דפש מוד וכמובן עם הפאזה הבינלאומית של סחרוף בהרכבים מינימל קומפקט ו-Foreign Affair. השורה הראשונה, "פחד יכול להראות ממה אכפת לך, אהבה מראה לך איפה זה כואב", מסבירה את כל מה שצריך על הזמנים המשונים הללו.
• פט שופ בויז – Numb. לפני כמעט 20 שנה ביקשו ניל טננט וכריס לואו (באמצעות השיר שכתבה יצרנית הלהיטים דיאן וורן) לברוח מהחדשות, לסגור את הדלת ופשוט להפסיק להרגיש. זה הרבה יותר קשה כשחייבים לדעת מתי להתפנות למרחב המוגן, אבל הסנטימנט בהחלט מובן. מאוד מובן.
• הפלייליסט של עינב שיף זמין בחשבון של ynet בספוטיפיי
